שבת זכור: משה והאבות: שני מודלים של התמודדות עם שאלות אמוניות

האם מותר לשאול שאלות באמונה? האם מותר להטיח דברים כלפי מעלה? האם להתחבט, לתהות, להקשות על דרכי ההשגחה העליונה – זו מעלה רוחנית או חולשה אמונית?

פרדוקס מרתק מופיע בסיפורי התורה, כאשר עומדים זה מול זה שני מודלים של התמודדות עם קשיים באמונה: מודל האבות מחד, ומודל משה רבנו מאידך. בעוד האבות שומרים על שתיקה ואינם מערערים על דרכי ה', משה מעז לשאול שאלות נוקבות, ואף להתריס כלפי מעלה. שני המודלים זכו להערכה ולהוקרה אלוקית – דבר המרמז כי בשתי הדרכים יש אמת וערך.

**מודל האבות: קבלה ושתיקה**

ספר בראשית מציג בפנינו את האבות כדמויות של קבלה מוחלטת. הם התמודדו עם נסיונות קשים, אך מעולם לא הטיחו דברים כלפי שמיא:

אברהם אבינו, "אברהם אוהבי", עובר ניסיונות רבים. הוא נדרש לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו. לאחר הבטחות על זרע רב, עוברות שנים ארוכות ללא ילדים. למרות ההבטחה לרשת את הארץ, הוא נאלץ לרדת למצרים בשל רעב. ואז, ברגע השיא, לאחר מאה שנות המתנה, הוא נדרש לעקוד את בנו יחידו.

בכל המקרים הללו, אין אנו מוצאים ערעור או שאלה. "וישכם אברהם בבוקר" – הוא קם בזריזות לעקידה, ללא היסוס וללא שאלה. יש קבלה מוחלטת של גזירת השמים.

יצחק אבינו, המסמל את מידת ה"גבורה" וה"פחד", חי חיים של התקדשות והתעלות. על אף שנרדף על ידי יושבי הארץ שסותמים את בארותיו פעם אחר פעם, לא קם לשאול "איפה ההבטחות שקיבלתי על ירושת הארץ?" הוא מקבל בשתיקה.

יעקב אבינו, בחיר האבות, עובר ייסורים רבים: בורח מאחיו, נרדף ע"י לבן, מאבד את אהובת נפשו רחל, וסבור שיוסף בנו האהוב נטרף. לא נשמעת מפיו טענה אחת כלפי מעלה. אין "תורה ואין שכרה?", אין "למה לצדיק רע ולרשע טוב?"

מודל האבות מלמד על יכולת ההכלה של הייסורים, על אמונה שמעבר לשכל, על ביטחון עמוק בטוב האלוקי גם כשהוא נסתר ובלתי מובן.

**מודל משה: שאלות והתרסה**

ואז מגיעה פרשת שמות, ופתאום מופיע דפוס אחר לחלוטין. משה רבינו, גדול הנביאים, מגלה גישה שונה בתכלית מזו של האבות.

כשנשלח לפרעה להוציא את בני ישראל ממצרים, משה מוִיל רק את תגובת פרעה, שמחמיר את השעבוד. "מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך", הוא אומר לקב"ה. ואינו מסתפק בכך, אלא שואל שאלות קשות: "למה הרעותה לעם הזה? למה זה שלחתני?" 

לפי חלק מהמדרשים, משה אף נטש את משמרתו למשך שלושה חודשים, בדומה ליונה הנביא בשעתו, עד שהקב"ה החזירו לתפקידו.

בהמשך ספר שמות, אחרי חטא העגל, משה שוב מתריס: "למה ה' יחרה אפך בעמך?" הוא מעז לאתגר את החלטת ה', ואף מציב אולטימטום: "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת!"

איך ייתכן שגדול הנביאים, "עניו מכל האדם", מרשה לעצמו להטיח דברים כלפי מעלה? וכיצד מתקבלים דבריו הנועזים?

**שני מסלולים של קשר עם הקב"ה**

ההבדל בין משה והאבות אינו במידת האמונה אלא באופי הקשר עם הקב"ה. האבות ייצגו קשר של "רגש" – אברהם את מידת האהבה, יצחק את מידת היראה, יעקב את מידת התפארת המשלבת ביניהן. זהו קשר המבוסס על התמסרות רגשית עמוקה שאינה דורשת הסברים.

משה רבנו, לעומתם, פתח ערוץ חדש בקשר עם הקב"ה: ערוץ ה"שכל". "תורה צווה לנו משה" – משה הביא את התורה, את השיח האינטלקטואלי עם הקב"ה. והשכל, מטבעו, שואל, חוקר, מנסה להבין.

הרבי מליובאוויטש מסביר שמשה לא הטיח דברים מתוך מרד, אלא מתוך רצון עמוק להבין. הקב"ה מבקש מאיתנו לא רק ציות והתמסרות בקבלת עול, אלא גם הבנה והשגה אינטלקטואליות. הוא רוצה שנקיים איתו מערכת יחסים מלאה, של הזדהות והסכמה – שנעשה לא רק בגלל הציווי מלמעלה, אלא בגלל שאנו מזדהים עם המסר והוא הופך להיות האינטרס האישי שלנו.

לפיכך, משה תבע להבין את פשר הסבל היהודי. השכל דורש צדק, ומשה הפעיל את שכלו למען עם ישראל. זאת לא הייתה כפירה חלילה, אלא ניסיון להעמיק ולהבין את דרכי ההשגחה כדי לקיים קשר אמתי ושלם עם הבורא.

**אמונה בעידן המודרני: שילוב שני המודלים**

בעידן שלנו, שילוב שני המודלים הוא אולי הדרך הנכונה ביותר. מחד, אנו חיים בעולם אינטלקטואלי מורכב, ודחיקת השאלות עלולה ליצור ניתוק ושבר פנימי. מאידך, ללא בסיס האמונה האיתן של האבות, שאלותינו עלולות להפוך לספקות משתקים.

הדרך המאוזנת היא:

1. **לשאול שאלות עמוקות**, לא להיבהל מהן, לא להדחיק אותן.

2. **לשאול מתוך בסיס אמוני איתן**, תוך הכרה בקוצר השגתנו האנושית.

3. **להמשיך במעשים טובים ובקיום מצוות** גם כשהשאלות נותרות פתוחות.

4. **לחפש תשובות במקורות היהודיים** ובחוכמת הדורות, ולא רק להסתמך על הבנתנו המוגבלת.

5. **להכיר שיש שאלות ללא תשובה מידית**, וזה חלק טבעי מחיי אמונה בריאים.

בעולם מורכב ומבלבל, שני המודלים – האבות ומשה – מציעים לנו דרך שלמה להתמודדות עם שאלות אמוניות. יש זמנים שבהם נדרשת שתיקה, קבלה והכלה בסגנון האבות, ויש זמנים שבהם ראוי לשאול, לחקור ולהעמיק בסגנון משה. האיזון בין השניים מאפשר אמונה בריאה, מושרשת ואינטלקטואלית בו-זמנית, אמונה שיכולה לעמוד בכל אתגרי העידן המודרני.