השיעור הזה הוא המשך של השיעור הקודם, וגם הוא עוסק בנושא של "הרחקת נזיקין".
בשיעור הקודם עסקנו במחלוקת רבי יוסי וחכמים – האם המזיק צריך להישמר לא להזיק (חכמים) או שהניזק צריך להיזהר לא להינזק (רבי יוסי). מסגרת הדיון הייתה פעילות שאדם עושה ברשותו שמזיקה לשכן (באופן ישיר ומיידי או באופן עקיף ולאחר זמן).
בשיעור הזה נעסוק במחלוקת אביי ורבא שדנה בשאלה הבאה: האם יש בעיה בפעילות שאדם עושה ברשותו שמונעת שימוש עתידי של השני ברשותו?
במהלך השיעור נחזור למשנה מהשיעור הקודם ונבחן אותה מחדש, לאור מחלוקת אביי ורבא. בסוף השיעור נצא עם פן נוסף מרכזי בסוגיה של הרחקת נזיקין.
סיכום השיעור:
- מחלוקת אביי ורבא: האם אפשר לחפור בור צמוד לשדה השני, אם אין שם בור –
אביי: אפשר. רבא: אי אפשר. - הסבר ראשון למחלוקת: אם המקום מיועד לחפירת בור – שניהם מסכימים שאסור. המחלוקת היא במקום שלא מיועד לבור:
אביי – אפשר "לסמוך" כי המקום לא מיועד לכך והוא לא צריך לקחת בחשבון חפירת בור של השני.
רבא – אי אפשר "לסמוך" כי זכותו של השני להחליט לחפור בור גם אם המקום לא מיועד לכך, ואסור למנוע ממנו את הזכות הזאת. - הסבר שני למחלוקת: אם המקום לא מיועד לחפירת בור – שניהם מסכימים שמותר. המחלוקת היא במקום שמיועד לבור:
אביי – אפשר "לסמוך". ואפילו חכמים שדורשים הרחקה בדרך כלל, כאן יודו שלא צריך כי אין כאן פעולת נזק בכלל.
רבא – אי אפשר "לסמוך". ואפילו רבי יוסי שלא דורש הרחקה בדרך כלל, יסכים שכאן נדרשת הרחקה כי מדובר ב"גירי דיליה" – חפירת הבור עצמה פוגעת באדמה של שמעון. - שאלה ראשונה על רבא מהמשנה: מהמשנה נראה שדווקא אם יש בור נדרשת הרחקה!
תשובה: כוונת המשנה היא שגם אם אין בור נדרשת הרחקה, והיא ציינה מקרה שיש בור כדי לומר מה המרחק הנדרש. - שאלה שנייה על רבא מהמשנה: המשנה מדברת על מקרה שהעץ קדם לבור. רואים אם כן שאפשר לנטוע עץ ליד השטח של השני!
תשובה: מדובר במקרה שבזמן הנטיעה השדה כולו היה שייך לראובן, ואחר כך הוא מכר חצי ממנו (החצי שבלי העץ) לשמעון. ובאמת אסור "לסמוך".
