ניסים מגיעים בדרכים שונות. לפעמים הם באים מלמעלה כמו ברק מהשמים, דרמטיים ומזעזעים את העולם. ולפעמים הם צומחים מלמטה, מתפתחים בשקט ובעדינות מתוך המציאות עצמה. חנוכה ופורים, שני החגים שהתרחשו לאחר חתימת התנ"ך, מייצגים את שתי הדרכים הללו.
בחנוכה האחרון, בזמן שהילדים הוציאו את המגירה עם הסביבונים והרעשנים, הבחנתי בהבדל קטן אך משמעותי: ידית האחיזה בסביבון ממוקמת למעלה, וכך מסובבים אותו מחלקו העליון. לעומת זאת, ידית האחיזה של רעשן הפורים נמצאת למטה, וכך מסובבים אותו מחלקו התחתון.
האם זהו הבדל מקרי? או שמא יש כאן רמז עמוק למהות השונה של שני החגים?
נס חנוכה התרחש בארץ ישראל והיה נס גלוי, דרמטי ועל-טבעי. חבורה קטנה של כוהנים, ללא הכשרה צבאית מתאימה וללא ציוד מלחמתי, הצליחה לגבור על האימפריה היוונית האדירה ששלטה בכל המזרח התיכון. פך שמן אחד הספיק לשמונה ימים. אלה היו ניסים מובהקים, שחרגו מדרכי הטבע. לכן מסובבים את הסביבון מלמעלה, כסמל לכך שההתערבות האלוקית בחנוכה באה מלמעלה, באופן ברור וגלוי.
לעומת זאת, נס פורים התרחש בחוץ לארץ והתחולל כולו בתוך גדרי הטבע. לא היו שם קריעת ים סוף או פך שמן שדלק שמונה ימים. הכל התרחש באמצעות שרשרת של מאורעות טבעיים: אחשוורוש כועס על ושתי ומחליף אותה באסתר; מרדכי שומע את בגתן ותרש זוממים להרעיל את המלך; בלילה הגורלי המלך סובל מנדודי שינה ומבקש לקרוא בספר הזיכרונות; והמן נכנס בדיוק ברגע הלא נכון. כל אירוע בפני עצמו נראה טבעי לחלוטין, ורק המכלול, רצף האירועים המדויק, חושף את יד ההשגחה.
לכן, הרעשן בפורים נאחז ומסובב מלמטה, כסמל לכך שהנס צמח מלמטה, מתוך המציאות הטבעית עצמה.
הבדל זה בין חנוכה לפורים משקף גם את ההבדל בין אופן השגחת ה' בארץ ישראל לבין אופן השגחתו בחוץ לארץ. בארץ ישראל, "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ההשגחה האלוקית היא ישירה וגלויה יותר. בחוץ לארץ, לעומת זאת, ההשגחה האלוקית מוסתרת יותר, מלובשת בלבושי הטבע. לכן חנוכה, שהתרחש בארץ ישראל, מתאפיין בניסים גלויים; ופורים, שהתרחש בפרס, מתאפיין בהשגחה נסתרת.
מעניין גם השוני באופן הפעולה של שני כלי המשחק הללו. הסביבון מסתובב על עצמו, בתנועה שקטה ומרוכזת. לעומתו, הרעשן מפיק רעש ויוצר אפקט חיצוני. זה מזכיר את ההבדל בין אופי העבודה הרוחנית בשני החגים: בחנוכה, העבודה היא פנימית יותר – הדלקת נרות בפתח הבית, התבוננות בנרות. בפורים, העבודה היא חיצונית יותר – משלוח מנות, מתנות לאביונים, סעודה רועשת ושמחה, קריאת המגילה בציבור.
גם אופי הנס בכל חג מתקשר לאביזר המשחק שלו. נס חנוכה היה מרוכז במקום אחד – בבית המקדש, וכך גם הסביבון מסתובב במקום אחד. נס פורים, לעומת זאת, התפשט בכל רחבי האימפריה הפרסית, ב-127 מדינה, וכך גם הרעשן, שהשפעתו ניכרת למרחוק.
יש הבדל נוסף בין שני החגים: בחנוכה אנו מדליקים אור, ואילו בפורים קוראים מגילה שכתובה על קלף בדיו שחור. האור מסמל גילוי, נוכחות אלוקית ברורה; הקלף משקף את ההסתר, את העובדה שבפורים האלוקות נסתרת, ואפילו שם ה' אינו מופיע במגילה כלל.
ואולם, למרות ההבדלים הללו, יש קשר עמוק בין שני החגים. שניהם מציינים את ההצלה מגזירת השמדה, שניהם חלים בחודשי החורף החשוכים, ושניהם מעוררים אותנו לחפש את האור בתוך החושך. חז"ל אומרים ש"ימי הפורים לא יבטלו" גם כאשר שאר המועדים יתבטלו לעתיד לבוא, וכן "זכרם לא יסוף מזרעם" לגבי חנוכה.
שני החגים מלמדים אותנו להכיר בהשגחה האלוקית, בין אם היא מתגלה באופן ברור ומובהק ובין אם היא מסתתרת בלבושי הטבע. לפעמים אנחנו זוכים לראות ניסים גלויים, "מלמעלה", כמו בחנוכה; ולפעמים אנחנו צריכים לחפש את הנס בתוך המציאות עצמה, "מלמטה", כמו בפורים. שתי הדרכים הללו הן ביטויים של אותה השגחה אלוקית אחת.
ההבדל בין הסביבון לרעשן גם מזכיר לנו שישנן דרכים שונות להתקרב לקב"ה. לפעמים ההתקרבות באה מלמעלה למטה – כמו הארה אלוקית שמאירה בנו פתאום ומעוררת אותנו לחזור בתשובה. ולפעמים ההתקרבות באה מלמטה למעלה – כמו עבודה איטית ומתמדת שלנו, שמקרבת אותנו צעד אחר צעד אל הקב"ה.
יש עוד הבדל מעניין בין שני החגים: חנוכה הוא בעיקרו מאבק רוחני נגד היוונים שרצו לבטל את הדת היהודית; פורים הוא בעיקרו מאבק פיזי נגד המן שרצה להשמיד את העם היהודי. הסביבון מסתובב בשקט, מסמל את המאבק הרוחני, הפנימי; הרעשן מקים רעש, מסמל את המאבק הפיזי, החיצוני.
וכך, הסביבון והרעשן הם לא רק משחקי ילדים תמימים – הם מכילים בתוכם תובנות עמוקות על מהות שני החגים ועל דרכי ההשגחה האלוקית בעולם. הם מזכירים לנו שהקב"ה מתגלה בדרכים שונות: לפעמים בניסים גלויים ומרהיבים, ולפעמים בהשגחה נסתרת המלובשת בטבע.
הלקח לחיינו הוא ברור: עלינו לחפש את יד ה' לא רק ברגעים הגדולים והדרמטיים של חיינו, אלא גם, ואולי בעיקר, בפרטים הקטנים, ביומיום, בשגרה. כי לפעמים דווקא שם, במה שנראה טבעי ושגרתי, מסתתרים הניסים הגדולים ביותר.
