עכבר קטן מצא בקבוק וודקה וליקק ממנו כהוגן. אחר כך התמוטט ונרדם שיכור לחלוטין. חתול מצא אותו שרוע על הארץ והתקרב לנגוס בו. מן העבר השני התקרב חתול אחר והם יצאו לדו-קרב על העכבר. אחרי שעה של מלחמת שריטות ונשיכות הם נפלו שניהם מתים למרגלותיו.
בבוקר התעורר העכבר וראה את שני החתולים מפורקים לצידו. הוא ניפח את החזה בגאווה ואמר: "כשאני שותה אני מסוגל לעשות דברים גדולים…".
חכמינו אמרו: "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". בכל מועדי השנה אין יום עליז כמו יום הפורים, ומצוות היום היא לשתות ולשמוח עד שנצא מהדעת.
וכאן עולה שאלה שאמורה להטריד כל אדם: למה לא אומרים הלל בפורים? איך זה שאחרי תפילת השחרית לא מוסיפים את תפילת ההלל שנאמרת בכל מועדי ישראל כדי לשבח את הקב"ה על הניסים?
נכון שבחגי ישראל יש כמה דרגות באמירת ההלל: בחנוכה ובסוכות אומרים הלל שלם בכל ימי החג, ואילו בחול המועד פסח ובראש חודש אומרים רק חצי הלל. אבל איך זה שבפורים לא אומרים בכלל?!
בואו נשווה זאת לחנוכה, המועד התאום של פורים: שניהם חגים מאוחרים שהתרחשו אחרי נתינת התורה ולכן שניהם נתקנו רק מדרבנן, ובכל זאת בחנוכה אומרים שמונה ימים הלל שלם, ואילו בפורים לא אומרים אפילו חצי הלל!
זאת תמיהה עצומה משום שהאמת היא שאין עוד חג שראוי להלל ולהודות בו כמו פורים. זה לא סתם שחיוב השמחה בפורים יוצא מכל הגדרים עד דלא ידע, שכן תחושת ההודאה והכרת הטובה ביום הזה עולה על כל החגים האחרים. הצלת פורים היא ההצלה הכי גדולה שהייתה בהיסטוריה שלנו. היא הנס היחיד שאם לא היה קורה, כולנו עד האחרון שבנו לא היינו כאן היום.
מכל הצוררים שעמדו נגדנו לא היה מטורף כמו המן. רבים גזרו לפגוע בנו, אבל כולם כיוונו נגד חלק מהעם היהודי: פרעה גזר על הזכרים, נבוכדנצר וטיטוס גזרו על לוחמי ירושלים, והיטלר ימ"ש סימן את יהודי אירופה ואסיה. אבל אפילו מטורף כמותו לא חשב לעבור את האוקיינוס ולהגיע לארצות הברית.
זאת ועוד: כל הצוררים תכננו לעשות זאת בשלבים, בתוכנית מדורגת שתארך זמן, וכך הייתה לאבותינו ההזדמנות לברוח לארצות הצלה. המן, לעומת זאת, היה היחיד שתכנן "להשמיד להרוג ולאבד את כל עם מרדכי, טף ונשים, ביום אחד". הוא שלט בכל שטחי העולם המיושבים אז, 127 מדינה מהודו ועד כוש, ולכן הייתה לו האפשרות לגזור על השמדת כל יהודי העולם.
חמור מכך: המן תכנן לעשות זאת "ביום אחד", שכן הוא לא התכוון לשלוח צבא לכל יישוב, אלא הגויים בכל אתר יצייתו לגזירת המלך ויקומו על שכניהם היהודים. וכך לא היה לאן לברוח ולא היה מתי לברוח.
והשאלה העצומה היא: אם יום הפורים אינו ראוי להלל – איזה חג כן ראוי?
שאלה זו נדונה כבר בגמרא מסכת מגילה, והגמרא מעניקה שלושה הסברים לאי אמירת ההלל:
1. "אין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ". פורים היה בחוץ לארץ, ולאחר שנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה.
2. "קריאת המגילה היא ההלל". במקום הלל, תיקנו קריאת המגילה.
3. "עדיין עבדי אחשוורוש אנן". ביציאת מצרים יצאנו מעבדות לחירות, אך בפורים נשארנו משועבדים תחת מלכות אחשוורוש.
אך התירוצים עצמם מעוררים תמיהה: וכי הקב"ה אינו נמצא בחוץ לארץ? האם חצי נס אינו ראוי להלל? ולמה להחליף את נוסח ההלל המקובל בנוסח חדש?
הרבי מליובאוויטש מאיר נקודה מרהיבה: פורים מייצג סוג שונה לחלוטין של נס, נס המלובש בטבע. בניגוד לפסח וחנוכה בהם התרחשו ניסים גלויים כקריעת ים סוף או ניצחון מעטים מול רבים, בפורים התרחש נס נסתר לחלוטין. שמו של הקב"ה אינו מופיע במגילה אפילו פעם אחת, והכל התרחש לכאורה בדרך טבעית.
הטבע עצמו הוא ה"כלי עבודה" העיקרי של האלוקים. האמת היא שהאלוקים פועל בהסתר ורוב הזמן הוא מסתתר מאחורי התרחשויות טבעיות: אתה קם בבוקר ויוצא לפגישת עסקים חשובה, היית מרשים ומקצועי, והשגת את החוזה שרצית. אתה מנפח את החזה ובטוח שהכול הצליח כי ניחנת בכישורים מדהימים, וכאן בא הסיפור הגדול של המגילה: הכול זה הידיים של הקב"ה.
זה שקיבלת בכלל את ההזדמנות לפגישה, זה שהגעת אליה בזמן, וזה שבדיוק היית מרשים ומקצועי – הכול כבר נכתב עבורך בראש השנה והטבע הוא רק הצינור להגשים את דבר האלוקים. ההבדל בין הטבע לנס הוא רק בכך שהנס הוא נס גלוי ואילו הטבע הוא נס נסתר – אך הטבע הוא כלי הביצוע העיקרי בידי ההחלטה האלוקית.
הנה סיפור המגילה: לכאורה האלוקים לא עשה כלום. לא היה במגילה שום פלא מופלא כמו קריעת ים סוף ולא ברד שניחת על הארץ מעורב באש. הכול הלך לאט והתפתח באמצעים דיפלומטיים טבעיים, אבל כשחושבים על זה שוב מגלים כי לא היה כמו הנס המדהים הזה. אחשוורוש רב עם אשתו ומחליט לחסל אותה בגלל שטות, מכל הנשים בעולם הוא בוחר באסתר למלכה, ובדיוק בלילה הגורלי בו המן מבקש לתלות את מרדכי על העץ, המלך אינו מצליח להירדם ונזכר במה שאירע שנים קודם עם מרדכי ובגתן ותרש.
הכול מסתדר לפי הספר – אבל באמצעות התנהלות שגרתית טבעית שמתרחשת בכל יום.
מכאן ניתן להבין את שלושת התירוצים בגמרא: "אין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ" – לא כי הקב"ה אינו שם, אלא כי בחו"ל האלוקים פועל בהסתר, דרך לבושי הטבע, ולכן נדרש אופן אחר של הלל. "עבדי אחשוורוש אנן" – לא כי חצי נס אינו ראוי להלל, אלא כי זה מבטא את אופי הנס המיוחד הזה, שהוא נס בתוך ההסתר והגלות. ו"קריאת המגילה היא ההלל" – כי דווקא בקריאת הסיפור הטבעי כביכול, אנו מגלים את יד ה' המסתתרת בכל פרט ופרט.
כשמסובבים סביבון בחנוכה, אוחזים אותו מלמעלה – כי הנס בא מלמעלה. אך ברעשן הפורים, אוחזים אותו מלמטה – כי בפורים הנס התחולל מלמטה, מתוך לבושי הטבע עצמם.
זו הכנה לגאולה השלמה, שאז יתגלה איך כל הטבע כולו אינו אלא ביטוי לאלוקות. כדברי הבעש"ט: "מקרה" הוא אותיות "רק מה'" – מה שנראה לנו כמקריות, הוא למעשה השגחתו הפרטית של הקב"ה, הפועלת דרך המציאות הטבעית.
