בלב עבודת המקדש, במיוחד ביום הכיפורים, עמדה הקטרת הקטורת. פעולה זו, המתוארת בפרשת "אחרי מות", הייתה רגע השיא של היום הקדוש בשנה. הכהן הגדול נכנס אל קודש הקודשים עם מחתה של גחלים וחופן של קטורת, מפזר את הבשמים על הגחלים, וממתין עד שמתמלא הבית בענן הקטורת.
מהי אותה קטורת מסתורית, ומדוע היה לה תפקיד כה מרכזי בעבודת היום הקדוש? הקטורת הייתה תערובת מורכבת של אחד עשר סממני בושם נדירים שנאספו מרחבי העולם. זו הייתה נוסחה סודית שרק משפחה אחת בירושלים הייתה בקיאה בה. אך מעבר למרכיבים הפיזיים, הקטורת נשאה משמעות עמוקה ורוחנית.
קיימות מספר גישות לגבי תפקידה של הקטורת. הרמב"ם במורה נבוכים הציע הסבר מעשי: "וכאשר היו שוחטים במקום המקודש בהמות רבות בכל יום… אין ספק… שהיה ריחו כריח מקומות הבשר. מפני זה צוה להקטיר בו הקטורת… להיטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו." לפי גישה זו, הקטורת נועדה להסוות את ריח הקרבנות ולשמור על אווירה מכובדת.
אך רבים ראו בהסבר הזה החמצה של המשמעות העמוקה. כפי שכתב רבינו בחיי בחריפות: "ראוי לכל משכיל להרחיק דעת הרמב"ם… ח"ו שנתלה העיקר הגדול בסוד הקטרת שחייבה עליו התורה כרת לעשות כמוהו כמתכונתו, בטעם החלוש הזה."
האדמו"ר האמצעי מציע הבנה עמוקה יותר. הוא מדמה את הקטורת לסם רפואה: "ההפרש בין מאכל לסם רפואה, שאע"פ שהמאכל מחזק הכוחות כולם מהראש לרגל, מכל מקום אם יקולקל איבר פנימי לא יועיל המאכל כלל ואדרבה יקלקלנו יותר. והרפואה מסממנים חריפים יחיו את הנפש לרפאותה כסם חיים".
מה שמפתיע במיוחד בקטורת הוא שאחד מי"א סממניה, ה"חלבנה", היה בעל ריח רע. הרמב"ם מתאר אותו כ"דבש שחור וריחו קשה". משקלו בתרכובת היה משמעותי – שבעים מנה, כרבע מהמשקל הכולל. ובכל זאת, כאשר עורבב עם שאר הסממנים, נוצר ריח נפלא. כמו כן, מספר הסממנים – אחד עשר – מסמל בקבלה את כוחות הסטרא אחרא, הקליפות.
וכאן טמון סוד עמוק: הקטורת מייצגת את היכולת לקחת את הרע – את החלבנה בעלת הריח הרע, את מספר האחד עשר השלילי – ולהפוך אותו לטוב. היא מסמלת את התהליך המופלא של המתקת הדינים והפיכת הזדונות לזכויות.
האדמו"ר האמצעי מסביר: "הנה ידוע שהקטרת נעשה מי"א סממנים שהם מיני בשמים חריפים וקשים ואין בהם טעם כלל, והם נעשים בושם להריח רק על ידי שיתערבו ויתכללו כל המינים יחד על גבי הגחלים וייצא עשן אחד שכוללם כולם יחד… וכן מספר הי"א סממנים הוא כנגד י"א פעמים 'ארור' (בקללות דפרשת תבוא) – וכאשר נהפכו מרע לטוב ומארור נעשה ברוך, הוא פועל הרבה יותר מהברכה שעל ידי קיום תורה ומצוות כסדרן".
הקטרת הקטורת הייתה, למעשה, מסר עמוק לקב"ה: "אנא, תריח אותנו ואל רק תביט בנו." החטא יכול לקרות, אך ישראל מסוגלים להפוך זדונות לזכויות. הקטורת עוטפת את החטא בהצהרה שהעבר השלילי יהפוך למקפצה אל הטוב.
בכך נמצא ההבדל הכפול בין הקרבן והקטורת. הקרבן הוא מלשון התקרבות – משקף את החלק החיצוני שלנו שהתרחק ועכשיו צריך להתקרב. לעומת זאת, "קטורת" מהשורש "קטר" בארמית, שפירושו קשר, כמו בביטוי "בחד קטירא אתקטרנא". הקטורת משקפת את החלק הפנימי שמעולם לא התרחק ומעולם לא ניתק. גם בשעת החטא עצמו הוא בכה והתייסר.
זה גם מסביר את הפליאה הגדולה על אמירת חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם עומדים." כיצד ייתכן שהחוטא יהיה במעלה גבוהה יותר מהצדיק? התשובה היא שבעל התשובה יצר יצירה חדשה. הוא הפך את הרע לטוב, כמו הקטורת שהופכת סממנים בעלי ריח רע לניחוח נפלא. הוא הפתיע – ואין נחת רוח גדולה יותר מההפתעה.
הרעיון של הפיכת הרע לטוב, המגולם בקטורת, הוא מסר נצחי עבורנו. כאשר אנו חוטאים ונופלים, עלינו לא רק להתנער מהחטא, אלא להשתמש בו כקרש קפיצה להתעלות גבוהה יותר. לקבל על עצמנו תוספת מעשית כתיקון על מה שקרה, וכך להפוך את העבר למנוף לעתיד טוב יותר.
סוד הקטורת ממשיך ללוות אותנו גם בימינו. בתפילותינו אנו אומרים את פרשת הקטורת, וחז"ל מעידים שאמירת "פיטום הקטורת" מגינה מפני פגעים רעים. אולי המסר העמוק ביותר של הקטורת הוא ההבטחה שאין אדם שלא יכול להתרומם, אין חטא שלא יכול להיהפך לזכות, ואין ריח רע שלא יכול להיהפך לניחוח מתוק.
