דניאל כהן ישב בתחנת אוטובוס בראשון לציון כשלפתע הרגיש דקירה בגבו. היה זה בימי "אינתיפאדת הסכינים", ודניאל היה אחד מקורבנותיה. אך מה שנראה כאסון, התגלה כנס: בבדיקות בבית החולים התגלה גידול ממאיר מעל המעיים, והדקירה – שהובילה לניתוח – הצילה את חייו. האם במקרה כזה המחבל ראוי למחילה? הרי התוצאה הייתה טובה!
שאלה זו מובילה אותנו לתעלומה גדולה בפרשת יוסף ואחיו. כשהאחים חוששים מנקמתו של יוסף אחרי מות יעקב, יוסף מגיב בתגובה מפתיעה: "אתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה". יוסף לא רק מוחל, אלא אף מבטיח לכלכל אותם ואת משפחותיהם. השאלה זועקת: האם העובדה שהתוצאה הייתה טובה מצדיקה את המעשה הנורא של מכירתו לעבדות?
בשאלה זו נחלקו שני ענקי פרשנות. ספר הזוהר מלמד שיוסף אכן מחל לאחיו מחילה גמורה, ואף מציב את התנהגותו כמודל לחיקוי. לעומתו, רבנו בחיי טוען טענה מפתיעה: יוסף מעולם לא מחל! הוא אמנם לא נקם והיטיב עמם, אך בליבו נשאר הכאב. כראיה לכך, רבנו בחיי מצביע על כך שבכל הפרשיות לא מופיעה המילה "מחילה" או "סליחה" מפי יוסף.
הדיון בין שתי הגישות הללו מעלה שתי תפיסות עמוקות בהבנת מהות המחילה. הגישה הראשונה, המיוצגת בדברי האור החיים, גורסת שהולכים אחר התוצאה. כשם שדייג שהטיל רשת בשבת כדי לצוד דגים והעלה בה תינוק טובע – פטור, כך גם במקרה של יוסף. התוצאה החיובית מטהרת את המעשה.
אך גישה זו מעוררת קושי: האם באמת אפשר להתעלם מהכוונה הרעה רק בגלל שהתוצאה הייתה טובה? הרב שלמה הכהן מווילנה הציע הבחנה חדה: דייג שהציל תינוק – המעשה עצמו היה מעשה הצלה. אך במקרה של אחי יוסף, המעשה עצמו היה מעשה אכזרי, ורק בדיעבד התגלגלה ממנו תוצאה טובה.
אך קיימת גישה עמוקה יותר להבנת מחילתו של יוסף, המוצעת בשיחותיו של הרבי מליובאוויטש. לפי גישה זו, יוסף לא מחל רק בגלל התוצאה הטובה, אלא מתוך תובנה עמוקה על טבע האדם. במהלך השנים, יוסף הבין שאחיו לא היו באמת אנשים רעים. הם היו אנשים מפוחדים שהגיבו בצורה קיצונית מתוך חרדה לעתידם.
את ההבנה הזו יוסף רכש דרך המבחן הפסיכולוגי שערך להם כשהגיעו למצרים. כשהוא העמיד אותם בניסיון דומה עם בנימין, הם הוכיחו שלמדו מטעותם. יהודה, שהציע למכור את יוסף, כעת מוכן להקריב את עצמו עבור בנימין. זה לימד את יוסף שהבעיה לא הייתה ברוע מהותי, אלא בפחד ובחוסר בגרות רגשית.
הלקח העמוק ממחילת יוסף הוא שמחילה אמיתית אינה רק ויתור על נקמה, אלא היכולת לראות מעבר למעשה הפוגע ולהבין את האדם שמאחוריו. כשאנו מבינים שרוב האנשים אינם פועלים מתוך רוע מכוון אלא מתוך פחד והגנה על עצמם, המחילה הופכת לא רק לאפשרית אלא גם למתבקשת.
זוהי אולי המשמעות העמוקה של דברי המדרש על אהרן הכהן, שהיה משכין שלום בין אנשים על ידי שאמר לכל צד שהשני מתגעגע אליו. אהרן הבין שרוב הסכסוכים נובעים מפחד הדדי, ושהדרך לריפוי היא דרך הבנת המניעים האמיתיים שמאחורי ההתנהגות הפוגעת.
