סוד הברכה

בעיר ג'רבה שבתוניס חי תלמיד-חכם ושמו רבי כליפא כהן. הוא היה גדול בתורה ובן למשפחת רבנים וחכמים. רוב שעות יומו היו מוקדשות לתורה, ולפרנסתו היה שוהה שעות אחדות בחנות הבדים שלו, ששכנה במרכז המסחרי.

את הסחורות היה מקבל מסוחר יהודי בעיר הנמל גאבס. הלה היה שולח אליו מדי פעם בדי משי וצמר, והיה מתחלק עמו ברווחים.

כלל-ברזל קבע רבי כליפא: הסוחר היה חייב לרשום על כל חבילת בדים את המחיר המדוייק ששילם תמורתה. הרב לא רצה להרוויח יותר מהשיעור שקבעו חז"ל, כדי שלא ייכשל באבק גזל. לכן היה חשוב לו לדעת את מחיר הקרן, ועליו היה מוסיף אחוז קבוע של רווח.

מנהג זה נמשך שנים. הסוחר הקפיד תמיד לרשום על כל חבילת סחורה על המחיר ששילם עליה. אמנם הרווח היה מועט, אבל מצד שני הוא היה מובטח, כי הסחורות לא שהו הרבה אצל הרב, אלא ניקנו מיד על-ידי הקונים, שנתנו אמון בו וביושרו.

יום אחד מצא הסוחר מציאה אמיתית: כמות גדולה של בדי משי וצמר איכותיים, במחיר מצחיק. הסוחר הבין מיד שאפשר למכור בדים אלה במחיר העולה פי שלושה וארבעה על המחיר ששילם תמורתם. לבו לא נתן לו לאפשר לרב למוכרם במחיר מוזל עד כדי גיחוך.

לראשונה בחייו החליט הסוחר להפר את הסיכום שהיה בינו לבין הרב: הוא רשם על החבילות מחיר גבוה בהרבה מהמחיר האמיתי, ושלחן לג'רבה, כשהוא מחכך את ידיו בהנאה מהמחשבה על הרווח הגדול הצפוי לו.

חלפו ימים אחדים והסוחר קנה חבילת בד נוספת, הפעם במחיר הרגיל, ושלחה כדרכו אל הרב. כעבור זמן קיבל מכתב מהרב, שאליו צורפו הסכומים המגיעים לו עבור החבילה השנייה. להפתעת הסוחר, לא נזכר במכתב, אף לא במלה אחת, המשלוח הראשון.

הוא התפלא על כך והחליט לנסוע לג'רבה כדי לברר את העניין. כשנכנס לחנות, היה עד למקרה שעשה עליו רושם רב:

יחד עמו נכנס לחנות ערבי מקומי. הוא מישמש בבדים השונים, וכשבחר בסחורה הרצויה לו, הציע לקנותה במחיר מסויים. באותה שעה היה הרב שקוע באמצע ברכת-המזון, לאחר שסיים לאכול את ארוחתו, ולא השיב ללקוח. הלה היה סבור שהצעתו אינה נראית לרב, והוסיף על המחיר. כשראה שעדיין הרב אינו משיב, העלה עוד את המחיר, וכך עשה כמה פעמים.

הרב סיים את ברכת-המזון, בירך לשלום את שותפו הסוחר ופנה אל הלקוח הערבי: "דע שהסכמתי כבר להצעת המחיר הראשונה שלך, אך לא יכולתי לענות לך כי עמדתי באמצע ברכת המזון. שלם אפוא את המחיר הראשון שנקבת וקח את סחורתך".

הערבי לא מצא מלים לשבח את יושרו והגינותו של הרב, וגם הסוחר עמד משתומם למראה הדבר.

אחרי דברי שלום ונימוס שאל הסוחר את רבי כליפא: "לפני כמה שבועות שלחתי לך חבילה גדולה של בדים, שהייתי בטוח כי נרוויח ממנה סכום הגון. פלא בעיני שלא אישרת את קבלתה ולא שלחת את פירוט החשבונות הקשורים בה".

ענה לו הרב: "אכן, פלא הוא גם בעיני. הבדים משובחים, ואולם משום-מה אין הלקוחות רוצים בהם. הנחתי דוגמאות מהבדים על השולחן, האנשים באו, ראו, מישמשו – ולא קנו. ארזתי אפוא את כל החבילות הללו והנחתי אותן למעלה, במחסן. עלה עמי ותראה אותן שלמות".

הסוחר עלה עם הרב למחסן ונוכח שאכן חבילות הבדים הללו שוכבות שם, שלמות וארוזות, כפי ששלחן בשעתו.

בעודו עומד ומהרהר בתופעה מוזרה זו, שמע את הרב פונה אליו: "ואולי לא היתה עיסקה זו כשרה כל-כך? אולי לא שמרת את התנאי שהסכמת עליו, שלא תוסיף פרוטה על המחיר שבו קנית את הסחורה?".

הסוחר נבהל והודה מיד כי אכן עבר על התנאי והוסיף סכום נכבד על מחיר הקרן. הוא התנצל, שעשה זאת משום שזו היתה באמת מציאה גדולה, והיה חבל לו למכור את הסחורה במחיר זול עד גיחוך.

"אכן נודע הדבר!", קרא הרב בהתרגשות, "עכשיו אני מבין מדוע לא היתה הברכה שורה בסחורה זו". הסוחר הרים את הבדים, ונחרד לגלות שהעש החל לעשות בה שמות. "כן, כך הוא, כשאין ברכה, אין שמירה", הגיב הרב.

"מה נעשה עכשיו?", שאל הסוחר בחרדה, "האם כל הסחורה תלך לטמיון?".

"אל תדאג", השיבו הרב, "מחוק את המחיר הראשון שכתבת ורשום על החבילות את המחיר האמיתי, ותראה מה יהיה". עשה הסוחר כדברי הרב, והרב הוסיף את אחוז הרווח הקבוע שנהג לקחת.

והנה זה פלא: הסחורה הונחה שוב בחנות, והפעם שרתה בה הברכה. היא מצאה חן בעיני הלקוחות, ובתוך ימים אחדים נמכרה כולה, והסוחר והרב אף הרוויחו ממנה רווח הגון.

מיום זה והלאה הקפיד הסוחר לרשום על כל סחורה את מחירה המדוייק. גם בעסקיו האחרים שמר על כללי ההגינות והיושר. ואמנם הברכה האירה לו את פניה, ועסקיו התרחבו מאוד. אך גם כשגדל והתעשר, הוסיף לעמוד בקשרי מסחר עם רבי כליפא, שממנו למד את סוד הברכה.

מקור: שיחת השבוע, גיליון 239.