בשיעור שלפנינו נלמד על היערכותו של גדעון למלחמה במדיין.
השיעור מחולק לשלושה חלקים:
החלק הראשון (פרק ו, פסוקים כה-לב) מתאר את ההיערכות הראשונה: הפסוקים עוסקים בציווי ה' לגדעון – לנתץ את המזבח של אביו, לכרות את האשירה ולשחוט את הפרים לקרבן. בפסוקים מתואר כיצד גדעון מבצע זאת ואת תגובת אנשי העיר.
החלק השני (פסוקים לג-מ) מתאר את ההיערכות השניה: גדעון אוסף את ישראל למלחמה, ועורך שני ניסיונות כדי לוודא שינצח – הראשון, בקשתו מה' שיהיו מים על גיזת הצמר. והשני, בקשתו שהגיזה תישאר יבשה.
החלק השלישי (פרק ז, פסוקים א-ח) מתאר את ההיערכות השלישית: דילול צבא ישראל – השבת כל החוששים, ולאחר מכן הסרת כל אלו שכרעו על ברכיהם לשתות מים – דבר המורה שהם רגילים בעבודה זרה.
לאורך השיעור הרחבנו בפרטים שונים על פי דברי חז"ל:
שמונה הוראות שעה לגדעון בהריסת מזבח האשירה; הסיבה לכך שגדעון נדרש למעשה מסירות נפש; מטרת שני הניסיונות – בפשט וע"פ הרמז; הטעמים לכך שהכורעים על ברכיהם לא השתתפו במלחמה.
סיכום השיעור:
- כדי להיות ראוי להושיע את ישראל, נדרש גדעון לבצע מעשה של מסירות נפש: ה' ציווה אותו להרוס את מזבח העבודה זרה של אביו, לגדוע את האשירה ולשחוט את הפרים השייכים לו לקרבן.
- בני העיר גילו את הדבר וביקשו להמית את גדעון, אך אביו טען שהבעל עצמו ינקום את נקמתו, והחליף את שם בנו ל'ירובעל'.
- בינתיים התארגנו בני מדין למלחמה, ועל גדעון שרתה רוח ה' והוא הזעיק את בני מנשה ושבטים נוספים, ותקע בשופר כאות קרב.
- לקראת המלחמה ביקש גדעון שני סימנים מה' שאכן ינצח: תחילה ביקש שגיזת הצמר שהניח בערב – תהיה בבוקר ספוגה ואילו האדמה תהיה חרבה, ולאחר מכן ביקש להיפך. בשתי בקשותיו נענה.
- לפני הקרב ה' התגלה אליו וציווה לדלל את כמות החיילים, כדי שלא יתלו את הניצחון בגבורתם. תחילה שלח את כל מי שמפחד, ולאחר מכן את כל מי ששתה בכריעה – דבר המוכיח שהוא רגיל בעבודה זרה. כך נשאר גדעון עם צבא של שלוש מאות חיילים בלבד.