"מה סוד הנצח?" – סוקרטס, קיסר ומשה רבנו

מארק טוויין, מגדולי סופרי אמריקה, כתב במאמר משנת 1899: "המצרים, הבבלים והפרסים עלו, מילאו את הארץ בקולות ובהדר, חוללו רעש רב ונעלמו. עמים אחרים הפציעו למשך זמן ונמוגו. אך היהודי ראה את כל אלה ונשאר מה שתמיד היה".

והוא ממשיך בפליאה: "הוא לא מפגין הסתאבות, לא קמטי גיל, לא היחלשות איברים, לא האטת מרץ ולא הידלדלות ערנותו ומוחו הקודח. כל הדברים הם בני חלוף – מלבד היהודי. כל הכוחות חולפים – אך הוא נשאר".

ואז השאלה המהדהדת: "מה סוד חיי הנצח?".

הכל זמני וחולף. זו טרגדיה של הקיום האנושי. "דור הולך ודור בא". אנשים מתים, אומות מתפוגגות. לכל אומה יש חיי מדף משלה, עד שהיא מתיישנת ונעלמת. וזה אמור לכלול בקל וחומר את האומה הנרדפת ביותר בהיסטוריה. "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו".

יש עובדה מדהימה: האזכור הראשון לעם ישראל מחוץ למקרא מספר על מותנו. "מצבת מרנפתח", אנדרטת ניצחון של פרעה מרנפתח ממאה שנה אחרי יציאת מצרים, חקוק עליה: "ישראל – אין זרע לו".

אנו העם שלא אמור להיות. ובכל זאת, אנחנו כאן.

*

התשובה כתובה בפרשת ברית המילה. התורה חוזרת ארבע פעמים על המילים "ברית עולם": ארבע פעמים הקב"ה מדגיש: זו לא ברית זמנית. זו ברית שלא תיפסק לעולם.

נחשוב כמה זה היה לא הגיוני. הקב"ה לוקח אדם בודד, עקר, שאין לו מדינה, צבא, ואפילו לא ילד. ומבטיח לו: "אתה תהיה אב המון גויים". אברהם בן 99, שרה בת 89. שניהם עקרים. ואתם הולכים להיות אב ואם של אומה נצחית? זה נשמע כמו בדיחה.

אבל 4000 שנה אחרי, אנחנו כאן. והברית עומדת.

יש משל נפלא שמבהיר את הנס. שלושה מטוסים נוחתים בשלוש שדות תעופה בעולם.

המטוס הראשון – אתונה

המטוס הראשון נוחת באתונה, יוון. יוצא ממנו איש זקן עם זקן ארוך. "שמי הוא סוקרטס", הוא אומר בגאווה לפקיד הביקורת. "שלום סוקרטס", עונה הפקיד ביובש. "מה מטרת ביקורך?".

"מטרת ביקורי?! אני אתונה! אני יוון! אני אחראי לכל החוכמה הזו! קח אותי אל האקרופוליס, אל הגבעה בה הריתי את הפילוסופיה היוונית!".

הפקיד מצטער: "לא נשאר הרבה מהאקרופוליס. תמורת עשרה דולר אמצא לך מדריך לסיור בעתיקות. הפילוסופיה היוונית מעניינת רק כמה אקדמאים מבוגרים. רוב הצעירים עסוקים בטלפון".

"אז ספר לי על האימפריה היוונית!".

"האימפריה אינה קיימת אלפיים שנה. אנחנו אחת המדינות העניות בעולם".

סוקרטס שם לב שהשפה שונה לגמרי. "קח אותי למקדש האל זאוס!".

"מעולם לא שמעתי את השם הזה. אנחנו חלק מהכנסייה האורתודוקסית".

סוקרטס שב למטוס בייאוש. לעבר שהיה ואיננו.

המטוס השני – רומא

המטוס השני נוחת ברומא, איטליה. אדם זקוף ניגש לביקורת. "שמי הוא יוליוס קיסר".

"שלום יוליוס", עונה הפקיד בעייפות. "איך אני יכול לעזור?".

"לעזור לי?! אני יוליוס קיסר! העולם רועד כשמזכירים את שמי! קח אותי אל מדרגות הסנאט!".

"תמורת שבע וחצי דולר אקח אותך אל חורבות הסנאט".

"אבל איפה האימפריה הרומית?".

"היא מזמן לא קיימת. מה שיש היום זאת מדינה נחמדה שחלק מהאיחוד האירופי".

"קח אותי אל הקולוסיאום, אל מקדש האל יופיטר!" אבל כל אלו אינם קיימים. גם השפה הלטינית נעלמה.

יוליוס קיסר נמוג בעבר.

המטוס השלישי – בן גוריון

המטוס השלישי נוחת בשדה התעופה בן גוריון. איש זקן יוצא ואומר לדיילת: "שלום עליכם".

הדיילת עונה: "עליכם שלום".

"מה שמך?" היא שואלת בנחמדות.

"משה. פעם קראו לי משה רבינו".

הדיילת נהיית חיוורת. "גם לי יש ילד שקוראים לו משה, ואנו מכנים אותו בחיבה משה רבינו. אתה זה משה שנתן את התורה? בוא, בוא תאכל משהו. כבר 3000 שנה לא אכלת! אתה רוצה לאפה בשרית? פלאפל? סנדוויץ' חלבי?".

משה אומר בשקט: "אני לא יכול לאכול. אני מקפיד על כשרות כמצווה בתורה".

"איפה הבעיה?" נפגעת הדיילת. "גם אני מקפידה על כשרות. בשדה תעופה יש עשרים סוגי כשרות. תחליט מה מתאים לך".

משה שואל: "אולי את יודעת מה זה תפילין? כבר המון זמן לא הנחתי".

הדיילת מתרגזת: "משה, אתה פוגע בי! אתה חושב שאתה היהודי היחיד בעולם שירד מהשמיים? אני יותר יהודית ממך. ברגע אחד אביא לך תפילין. אבותיי בטביליסי לא הפסידו יום אחד תפילין".

הם צועדים במורד הפרוזדור. משה רואה את המזוזה הענקית בכניסה. הוא מצמיד את השפתיים אליה ואומר בדמעות: "תודה שלא שכחתם כלום. אתם באמת מדהימים. האמת שתמיד האמנתי בכם, אבל לא תיארתי כמה זה ישרוד".

מה ההבדל בין סוקרטס, קיסר ומשה? למה יוון ורומא נעלמו, והיהודים נשארו?

התשובה: ברית עולם.

הפילוסופיה היוונית הייתה גדולה. האימפריה הרומית הייתה חזקה. אבל הם לא היו נצחיים. הם היו בני חלוף.

אבל הברית שהקב"ה כרת עם אברהם – היא ברית עולם. היא לא תלויה בכוח הצבא. לא תלויה בגבולות הארץ. לא תלויה בשפה או בתרבות. היא תלויה רק בקשר. בקשר הנצחי שחקוק בבשרנו. בברית מילה.

*

מארק טוויין שאל: "מה סוד חיי הנצח?" והתשובה היא: ברית המילה. הקשר הנצחי שהקב"ה כרת עם אברהם.

זה לא כוח שלנו. זה ברית שלו. וברית שלו לא נשברת.

4000 שנה עברו. אימפריות עלו ונפלו. אבל אנחנו כאן. כי הברית עומדת.