אברהם אבינו עמד בעשרה ניסיונות, ובשיאם עקדת יצחק. הוא נדרש להעלות את בנו האהוב לעולה, ומשכים בבוקר לקיים את הציווי. אלא שברגע האחרון המלאך עוצר אותו: "אל תשלח ידך אל הנער". מיד לאחר מכן בא גם ההסבר: "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה". מדוע דווקא כאן ניתן לאברהם הסבר? הרי גם בציוויים הקודמים הוא לא דרש להבין את הנהגת ה', האם דווקא אחרי שעמד בניסיון הגדול מכולם, התעוררו אצלו שאלות?
מבאר הרבי שכוונת אברהם הייתה הפוכה: הוא לא ביקש מה' להסביר את מעשיו, אלא ביקש להסביר את עצמו. מתוך הבנת דבריו מתברר עומק האמונה שבה עמד בניסיון העקדה, והכוח שהוא מעניק לנו לעמוד בניסיונות שלנו, גם כשהציווי קשה וגם כשאיננו מבינים אותו.
סיכום השיעור:
- "עתה ידעתי!" – בסוף העקדה השם אומר לאברהם "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", אחרי שהמלאך מונע ממנו לשחוט את יצחק. אברהם עמד במבחן והוכיח שאמונתו שלמה.
- למה להסביר למה? – השם לא מסביר לאברהם את הוראותיו, לא ב"לך לך" ולא ב"קח נא". מה פתאום כאן הוא מסביר "עתה ידעתי"? הרי אברהם היה מציית גם בלי הסבר.
- "אפרש לפניך את שיחתי" – רש"י מביא שאברהם אמר לשם: "אפרש לפניך את שיחתי". לכאורה זו תמיהה על שלוש ההוראות הסותרות שקיבל, ואז היה כאן חריגה מאמונתו התמימה.
- אפילו לא הרהור – אברהם לא הרהר אחרי מידותיו של השם, לא בפה ולא בלב. הרבי מסביר שדבריו אינם תמיהה אלא פירוש לדבריו הקודמים, שרצה לעשות ליצחק "חבלה".
- שיחה ופירושה – אברהם מצא דרך לקיים את שלושת הדברים, "כי ביצחק יקרא לך זרע", "קח נא" ו"אל תשלח ידך", בהוצאת מעט דם. תשובת השם, "עתה ידעתי", היא הוראה נוספת: מלכתחילה ביקש רק "העלהו" ולא "שחטהו".
- ה"ניסיונות" שלנו – יש שני סוגי ניסיונות: אתגר לשמור מצוות למרות הקושי, ומבחן אמונה כשקורה משהו שעלול להחליש אותה. בשניהם אנו שואבים כוח מאברהם, שהתעניין רק במה השם רוצה ממנו עכשיו.
