תקציר השיעור הקודם:
בעלי המוסר מעוררים את השאלה שיום הכיפורים אמור להיות לפני ראש השנה. ראשית הוא מכפר על חטאי השנה הקודמת ואילו ראש השנה מתחיל את השנה החדשה, וכן הוא מתקן ומטהר את חטאי השנה הקודמת ולכן ראוי שהוא יופיע לפני ראש השנה שהוא יום הדין והעונש על אותם חטאים.
להבנת העניין במבט חסידי הקדמנו את מבנה תקיעת השופר ברמה ההלכתית: התקיעות הן שילוב של תקיעה ישרה ופשוטה ביחד עם קול יבבה ובכי. אלא שבתוך היבבה יש שלוש אפשרויות כיצד היא נשמעת (שברים שהן אנחות בינוניות, תרועה שהיא בכי עולה ויורד, ושברים תרועה שהן חיבור שתי הגניחות והיללות).
אחרי ההקדמה הזו נעבור אל הרגש הפנימי והעמוק העובר דרך התקיעה והיבבה הזו.
מהלך השיעור:
- לפני תקיעת שופר נדרשת הכנה עצמית. שני טעמים (מתוך עשרה) לתקיעת שופר שמביא הרס"ג:
א. הכתרת הקב"ה למלך על העולם ועלינו.
ב. התעוררות לתשובה.
- המשמעות הפנימית של קול השופר היא:
א. קריאה פשוטה לקבלת מלכותו של הקב"ה, שקשה להביע במילים.
ב. התעוררות כנה לתשובה, מתוך כאב פנימי, כמו קריאת "אבא!". – את ההתעוררות של ראש השנה כדאי לפרוט לפרוטות, והמנהג המקובל הוא להחליט החלטה טובה לשנה החדשה.
