אחת השאלות המרתקות בעולם היהדות היא: מהי בעצם "תורת הקבלה"? מה מקורה של חכמה מסתורית זו? במה היא עוסקת? ומדוע הייתה נסתרת במשך דורות רבים? שאלות אלו מקבלות משנה תוקף סביב ל"ג בעומר, יום הילולתו של רבי שמעון בר יוחאי, האיש שפתח את שערי חכמת הנסתר לדורות הבאים.

כשאנו מתבוננים בתורה שבידינו, מתעוררת תמיהה בולטת: התורה פותחת במילים "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". אך למעשה, התורה כמעט אינה מספרת לנו מיהו אותו אלוקים. היא מספרת על בריאת העולם, על תולדות האנושות, על מצוות ואיסורים, אך כמעט אינה חושפת את מהותו של הבורא עצמו.

ואכן, הצימאון להכיר את האלוקים בולט בחייו של משה רבינו. פעמיים בחייו, הוא מנצל רגעי קרבה מיוחדים כדי לשאול שאלות על מהות האלוקות:

1. במעמד הסנה הבוער, משה שואל: "וכי יאמרו לי מה שמו, מה אומר עליהם?" המפרשים מבארים שמשה ביקש ללמוד את 'שמותיו' של האלוקים – רחמים, דין, וכדומה.

2. לאחר חטא העגל, כשנוצר רגע נדיר של עת רצון והקב"ה אמר לו: "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם", משה מבקש מיד את הבקשה הגדולה: "הראני נא את כבודך".

מסתבר שמאז ומתמיד היו שתי תורות בעם ישראל: התורה הנגלית, העוסקת בהלכות מעשיות ובסיפורי האבות, והתורה הנסתרת, העוסקת במהותו של הקב"ה, במבנה העולמות העליונים ובדרך שבה האור האלוקי משתלשל אל העולם שלנו.

*

במסכת סוכה מובא על רבן יוחנן בן זכאי: "אמרו על ריב"ז שלא הניח מקרא ומשנה… דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול – מעשה מרכבה. דבר קטן – הוויות אביי ורבא".

מעשה מרכבה הוא כינוי לחכמת הקבלה, לסודות המרכבה האלוקית שראה יחזקאל. "הוויות אביי ורבא" הן כינוי לתלמוד ולדיונים ההלכתיים. המונחים "גדול" ו"קטן" אינם מבטאים חשיבות יחסית, אלא את ההיקף של הנושא: התלמוד עוסק בעניינים הנוגעים לאדם בעולם הזה, ואילו הקבלה עוסקת בסדרי הבריאה כולה.

סודיותה של תורה זו מוצאת ביטוי בסיפור מרתק ממסכת חגיגה: "מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור… ורבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו. אמר לו: רבי, שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה. אמר לו: לא שניתי לכם 'ולא במרכבה ביחיד'?! [שאין לומדים אפילו עם תלמיד יחיד] אא"כ היה חכם מבין מדעתו?!… מיד ירד רבן יוחנן מעל החמור ונתעטף וישב על האבן תחת הזית… שאפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכב על החמור?!".

הסיפור ממחיש את יראת הכבוד והסודיות שאפפו את לימוד הקבלה. בעוד שתורת הנגלה נלמדה באופן פתוח ורגיל, "בלכתך בדרך", תורת הנסתר דרשה תנאים מיוחדים: רק תלמיד "חכם מבין מדעתו", בקדושה ובטהרה יתרה.

מהיכן הגיעה חכמה זו? על פי המסורת, מקורה כבר באדם הראשון: "ספר 'יצירה' המכיל את יסודות הקבלה, הגיע מאדם הראשון אל אברהם אבינו ומאז עבר מדור לדור".

חכמת הקבלה נקראת כך משום שעברה ב"קבלה", איש מפי איש, מדור לדור. החכמה הזו עברה בלחש, רק למי שהיה ראוי לקבלה, עד שהגיע רבי שמעון בר יוחאי.

*

רשב"י היה הראשון שעסק בתורת הנסתר בצורה מסודרת ב"אידרא", שפירושה "ישיבה". הוא ישב עם כעשרה תלמידים נבחרים ועסק איתם באופן קבוע בלימוד סודות התורה.

למרות זאת, גם אחרי תקופת רשב"י, עדיין לא הגיע הזמן לגלות בעולם את סודות פנימיות התורה. ספר הזוהר היה גנוז במשך עוד כ-1300 שנה והתפרסם לציבור רק לפני כ-700 שנה. הלימוד בזוהר התעצם בעיקר החל מתקופת האר"י הקדוש (רבי יצחק לוריא, במאה ה-16), ועוד יותר מתקופת התגלות החסידות על ידי הבעש"ט (רבי ישראל בעל שם טוב, במאה ה-18).

במה עוסקת חכמת הקבלה?

על פי דברי הרמ"ק, רבי משה קורדובירו, שהיה רבו של האר"י בצפת, הקבלה עוסקת בעיקר בשני תחומים: "ספר יצירה ענינו: א. פירוש הספירות. ב. ואותיות שבהם נבראו שמים וארץ וימים וכל אשר בם".

הרמ"ק מניח את הדגש על שתי נקודות: הבנת מושג ה"ספירות" וכן ידיעת חכמת "צירוף האותיות".

קבלה מעשית – כוח האותיות

ה"קבלה המעשית" עוסקת בעיקר בסוד האותיות. התורה מספרת שהעולם נברא בעשרה מאמרות, אך בעומק הדברים, ה' ברא את העולם בצירופי אותיות, וכל צירוף של אותיות יוצר מציאות מסוימת.

לאורך הדורות היו יחידי סגולה שהכירו את חכמת צירוף האותיות:

– משה רבינו הרג את המצרי באמצעות "השם המפורש".

– בצלאל בנה את המשכן בעזרת "חכמת הצירוף".

– דוד המלך כתב את שם ה' על גבי חרס כדי להוריד את מי התהום שאיימו להציף את העולם.

בתלמוד מסופר אף על רבא שברא אדם, ועל רבי חנינא ורבי אושעיא שהיו יושבים כל ערב שבת ועוסקים בספר יצירה, ובוראים עגל שמן שאותו היו אוכלים.

על פי המסורת, גם המהר"ל מפראג יצר את הגולם המפורסם בכוח ידיעת צירופי האותיות הקדושות.

כיצד האין סוף מנהל את העולם?

לב תורת הקבלה עוסק במה שנקרא "ספירות". מהו עניינן?

כאשר אנו מדברים על השגחה פרטית, על כך שהקב"ה משגיח על כל פרט בבריאה, עולה קושיה פילוסופית עמוקה: כיצד האין סוף, המופשט מכל גדר וגבול, מתעסק עם דברים פרטיים וקטנים?

הרבי מליובאוויטש מציג את הקושיה כך: "השיטות בענין הספירות, באות לתרץ ענין מוקשה, שני ענינים שעל פי שכל הם סותרים זה לזה: מצד אחד, כל מה שישנו בעולם בא מהקב"ה, בפרט הענינים דשכר ועונש, וכל שכן ידיעה והשגחה שהם מהקב"ה עצמו. ומצד שני, הרי הוא יתברך אחדות הפשוטה?".

למה הדבר דומה? נתאר לעצמנו את אלברט איינשטיין ממלא מקום של גננת ילדים. האם זה אפשרי שמוח גאוני כשלו יתרכז בבניית מגדל מקוביות ובסיפור פרשת השבוע לילדים קטנים? אם אדם גדול אינו יכול לעשות דברים קטנים, כיצד האין סוף, המרומם מכל גדר של גשמיות, יכול להתעסק עם פרטי פרטים בעולמנו?

הפתרון: עשר הספירות

כאן באה הקבלה ועושה מהפכה. האריז"ל מלמד כי בכדי ליצור את העולם, ה' צמצם את אורו ופעל בעצמו תהליך ארוך של ירידה והשתלשלות, עד שנעשה קרוב לעולם הזה. כחלק מהתהליך הזה, יצר "עשר ספירות", שהן עשרה כלי עבודה שבאמצעותם הוא מנהל את העולם ומשפיע בו.

הספירות הן האמצעי המתווך בין האור האלוקי האין-סופי לבין העולמות המוגבלים,קרא.  הן מהוות "צינורות" שדרכם משתלשל השפע האלוקי אל העולמות בצורה מדודה ומוגבלת.

מדוע נקראות "ספירות"? הרמ"ק מציע שלושה הסברים:

1. מלשון "אבן ספיר" – אבן שקופה שאין לה צבע משלה, אלא משקפת את האור המאיר בה. כך הספירות הן שקופות ביחס לאור האין סוף.

2. מלשון "מספר" – כי המספר הוא מבעלי הגבול, וכך הספירות מהוות גבול והגדרה לאור האין סוף.

3. מלשון "סיפור" – כי הסיפור והדיבור בהן מותר, מה שאין כן באור אין סוף, שאין שייך לדבר בו.

ספר "עבודת הקודש", אחד מספרי הקבלה היסודיים, מנסח את ההגיון הפילוסופי לאפשרות הצמצום: "אין סוף הוא שלמות מבלי חסרון. ואם תאמר שיש לו כוח בלי גבול ואין לו כוח בגבול, אתה מחסר שלמותו".

כלומר, היות שהקב"ה מופשט מכל גדר, הוא אינו שייך להגדרה של אין סוף יותר מאשר ל'סוף' ולכן הוא יכול ליצור בעצמו גם את ההגבלה.

האם לימוד הקבלה מותר לכל אדם?

לסיום, נשאלת השאלה הפרקטית: האם ראוי לכל אדם ללמוד את סודות הקבלה?

בעוד שבדורות קודמים היו מגבלות חמורות על לימוד הקבלה (כמו הגבלת הגיל ל-40 שנה), הרי שהאריז"ל כתב כי בדורות האחרונים, "מותר ומצוה לגלות זאת החכמה".

עם זאת, כדי להבין נכון את הסודות הקבליים, מומלץ ללמוד אותם כפי שהם מבוארים בספרי חסידות, בצורה מסודרת ומובנת לכל אדם.

יתר על כן, לימוד פנימיות התורה אינו רק זכות אלא חובה בדורותינו, שכן לפי דברי משה רבינו לרשב"י, המובאים בזוהר: "בחיבור שלך, שהוא ספר הזוהר, ייצאו מהגלות ברחמים".

ידוע גם הרמז על הפסוק "וכל בני ישראל יוצאים ביד רמה" ומתרגם אונקלוס: "בריש גלי". המילה "בריש" היא ראשי תיבות של שלושת מאורי פנימיות התורה: "רבי שמעון בר יוחאי", "רבי יצחק בן שלמה" (האר"י הקדוש) ו"רבי ישראל בעל שם" (הבעש"ט). שלושת אלה מהווים את מפתחות הגאולה.

סיכום

תורת הקבלה היא חלק בלתי נפרד מהתורה שניתנה בסיני, אך עברה בעל פה, בסוד, מדור לדור. רבי שמעון בר יוחאי היה הראשון שגילה את הסודות הללו לתלמידיו בצורה מסודרת וסללם בספר הזוהר.

מהותה של תורת הקבלה היא:

1. להבין את מהותו של הקב"ה ודרכי הנהגתו את העולם.

2. לבאר כיצד האין סוף יכול להתקשר עם העולם המוגבל.

3. לחשוף את המבנה הפנימי של הבריאה והשתלשלות העולמות.

בדורותינו, לימוד פנימיות התורה הוא צורך חיוני, המהווה הכנה והכשרה לגאולה העתידה, שתבוא במהרה בימינו.