כשהמבול נגמר והאדמה התייבשה, נוח לא רצה לצאת מהתיבה. למה? כי בתוך התיבה שרר מצב מופלא – גילוי אלוקי עליון שגרם לחיות הטורפות לחיות בשלום עם שאר החיות, מעין "גר זאב עם כבש" שיהיה בימות המשיח.
אך השם ציווה על נוח: "צא מן התיבה!" למה? כי המטרה האמיתית היא "פרו ורבו ומלאו את הארץ" – משימה שלא ניתן לממש בתוך התיבה המוגבלת. ההתרבות מגלה את כוח האין-סוף: דור אחר דור, ללא הגבלה. זוהי הדרך היחידה שבה אדם מוגבל נוגע באינסוף האמיתי.
המסר לנו: אל תסתגר ב"תיבה" רוחנית של לימוד ותפילה בלבד. השם רוצה שנפעל בעולם הגשמי, נשפיע על הסביבה, ונביא לעולם חיים חדשים – גם במובן הפשוט (ילדים) וגם במובן הרוחני (קירוב יהודים). רק כך נממש את הייעוד האמיתי: "דירה לו יתברך בתחתונים".
מהלך השיעור:
א. שאלה: מדוע יש צורך בציווי מיוחד לנוח לצאת מהתיבה ולהוציא את החיות? לא מובן מאליו שירצו לצאת מהתיבה?
ב. הסבר: בתיבה שרר מצב אוטופי. התגלה שם אור אלוקי שגרם לכל בעלי החיים להתנהג בהרמוניה מופתית. לכן היה קשה ליושבי התיבה להתנתק ממנה, והיה צורך בציווי מיוחד על כך.
ג. שאלה: אם כן, איזו תועלת יש ביציאה מהתיבה?
ד. הביאור בפשטות: רק מחוץ לתיבה ניתן היה להוליד צאצאים ולבנות את העולם מחדש. הדבר מהווה בעבורנו לימוד על חשיבות מצוות 'פרו ורבו'.
ה. הביאור בעומק: רק מחוץ לתיבה אפשר לקיים את רצון ה' לחבר את העולם עם האלוקות. זו משימה נעלה מכל הישג שנוכל להגיע אליו בכוחות עצמנו, והסמל לזה הוא הילודה – יכולת אינסופית שאין כמוה ביכולות האנושיות.
ו. המסר לחיים: נדרש מאיתנו 'לצאת מהתיבה', לעזוב את ההתעסקות בהתעלות האישית שלנו ולעסוק בחיבור העולם לקדושה (למעט הזמנים שבהם עלינו להתכנס ללימוד ולתפילה כדי להינצל מהמבול הרוחני שבחוץ).
