בפרשת ויחי אנו מסיימים את ספר בראשית, ספר המספר את סיפור האבות והתהוות עם ישראל. זהו הרגע המתאים לשאול את השאלה היסודית: מדוע שלושה חודשים קראנו ברצינות רבה את החומש הארוך בתורה, 12 פרשיות מלאות, בעוד שהוא כלל לא אמור היה להיות חלק מהתורה?
התמיהה פשוטה: "תורה" היא מלשון "הוראה", והיא נועדה להעביר את צווי תרי"ג המצוות לבני ישראל. זו הסיבה שקדושתה עולה פי כמה על ספרי היסטוריה אחרים בתנ"ך. אך הנה, ספר בראשית וחלק מספר שמות כוללים 14 פרשיות ארוכות שאין בהן כמעט אף מצווה מחייבת לדורות!
האבות היו צריכים לכתוב ספר נפרד עם תולדותיהם, בדומה לספרי הנביאים. זו השאלה הגדולה עמה פותח רש"י את פירושו לתורה: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית?"
שתי תשובות מרכזיות ניתנו לשאלה זו, שתיהן מעמיקות ורלוונטיות לימינו:
רש"י מסביר שספר בראשית אומר שאלוקים מתעסק בגיאוגרפיה. בעוד שהתורה מתעסקת עם תורת ה' שניתנה לעמו של ה', ספר בראשית מגלה שלתורה ולעם יש ארץ ממנה מתנהל הקשר עם הקב"ה. הספר עוסק בנושא אחד מתחילתו עד סופו: המשפחה שנשלחה לארץ והזרע הנבחר בתוכה שראוי להישאר בארץ.
אם יאמרו אומות העולם לישראל "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים", יש תשובה: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו."
לעומת זאת, הרמב"ן מציע הסבר שונה ועמוק: "מעשה אבות סימן לבנים". ספר בראשית מספר על אבות, אימהות וילדים וסולל את הדרך לבנים. הוא יוצר סטנדרטים יהודיים שמלמדים את הילדים איך להגיב. ירידת אברהם ושרה למצרים נועדה להעניק לבני ישראל את הכוח בירידתם למצרים, כך גם ירידת יצחק ורבקה לגרר נועדה להקדים את ירידת הבנים לגלות בבל.
ספר בראשית מעניק את הגדולה שבמתנות: שייכות. הוא יוצר משפחה ומעביר את הייחודיות היהודית שאין כמותה בעולם – היהדות היא גנים, אופי ותורשה. אם ארבעת הספרים הבאים אומרים מה לעשות, ספר בראשית אומר למה לעשות: מדוע נשעבד עצמנו לרצון ה'? כי זה אנחנו, אנו הילדים של אברהם, יצחק ויעקב.
זו הסיבה שמקימי הדת היהודית מכונים בתואר המוזר "אבות ואימהות". הרי אברהם ראוי לכינויים הרבה יותר מרשימים: המאמין הראשון, הפילוסוף הראשון, איש החסד. אך התואר "אבות" מדגיש שהם יוצרי האדם, והילד הוא צלמם ודמותם.
בימינו, כשרבים מתלבטים בשאלות של זהות וקשר למסורת, ספר בראשית מזכיר לנו שהיהדות היא לא רק מערכת חוקים, אלא תורשה של נשמה. היא אופי ייחודי של אדם שהוא חלק אלוקה ממעל ממש, שלכל מקום שיילך, ייקח עמו את היהדות שלו שלא תיתן לו מנוח.
