רוב האנשים חושבים שהמרגלים שקרו או הגזימו בתיאור הסכנות בארץ ישראל. זו טעות יסודית. האמת היא שהמרגלים דיווחו בדיוק מה שראו, ואפילו משה רבינו מאמת את דבריהם. הבעיה הייתה במקום אחר לגמרי.
כאשר אנו קוראים את שליחותם של המרגלים, אנו מגלים שמשה רבינו שלח אותם למשימה צבאית ברורה: "וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב… ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים" [במדבר יג].
רש"י מבאר: "'את הארץ מה היא' – יש ארץ מגדלת גבורים, יש מגדלת חלשים, יש מגדלת אכלוסין, יש ממעטת אכלוסין". הרשב"ם מוסיף: "'הבמחנים' – יושבים או בערי המבצר, כל זה לדעת האם צריכים לעשות דייק וסוללות לכבוש את הערים".
המרגלים חזרו ודיווחו בדיוק מה שמשה ביקש: "אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם… לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו".
המדהים הוא שמשה עצמו, ארבעים שנה מאוחר יותר, אומר דברים קשים יותר: "שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדלים ועצמים ממך ערים גדלת ובצרת בשמים: עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק" [דברים ט].
הרמב"ן שואל את השאלה הקשה: "מה עשו המרגלים? משה אמר להם 'וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב', וכן אמר להם בערים 'הבמחנים אם במבצרים', והיו צריכין להשיבו על מה שציווה אותם, ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו 'אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות? וכי על מנת שיעידו שקר שלח אותם?!". ועוד תמיהה: "והנה משה רבינו אמר לבניהם כדברים האלה והפליג להם בחוזק העם ובמבצר עריהם וכוח הענקים יתר מאוד ממה שאמרו המרגלים לאבותם… ואם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה, למה יניא את לב בניהם כהניא המרגלים את לב אבותם?"
אם כן, מה היה חטאם?
רש"י פותח את הפרשה עם התשובה: "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר".
מרים הנביאה אמרה אמת על משה, אבל היא "לקתה על עסקי דיבה" – היא עשתה מסחר ועסק מהדיבה. אם יש לה טענות על משה, שתיכנס לביתו ותשוחח עמו, אבל למה הזמינה את אהרן? מדוע יצרה כותרות דרמטיות של "הרק במשה דבר ה'? הלוא גם בנו דיבר"?
הרבי מבאר: "החטא של מרים לא התבטא בעצם ה'דיבה הרעה' אלא ב'עסקי' דיבה, בכך שעסקה ודברה באריכות אודות משה. היה עליה לגשת אליו לבדו בחשאי ולשאול אותו בתורת שאלה. ועד"ז היה חטא המרגלים: אף שלא אמרו שקרים על ארץ ישראל, אך הדיבור היה בצורת 'עסקי דיבה', הם הרחיבו והעצימו את חוזק יושבי הארץ והבהילו מהעלייה ארצה" [ליקוטי שיחות יח/145].
זה מסביר הכל. לעתים נדרש להעיר לאדם כמצוות "הוכח תוכיח את עמיתך". אולם יש מי שניגש בשקט ואומר מה שצריך לומר, ויש מי שפותח קבוצת וואטסאפ ומרים את כל הקהילה על הרגליים. הראשון רוצה לפתור את הבעיה, השני רוצה את ההיפך: את הבעיה עצמה, את הלכלוך וההתעסקות ברפש.
המסחר במידע מוכיח שהבעיה איננה במבוקר, אלא במבקר עצמו. הוא חולה והבעיה שהוא מוצא בזולת איננה אלא מראה למה שמתחולל אצלו בלב.
הרבי ציין פעם נקודה חודרת. התורה מספרת איך שמעו שם ויפת על הקריסה של נח: "ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם, וילכו אחורנית, ויכסו את ערוות אביהם, ופניהם אחורנית וערוות אביהם לא ראו". התמיהה: הרי נאמר פעמיים "וילכו אחורנית… ופניהם אחורנית", וברור שלא יכלו לראות ערוותו?
ההסבר: שם ויפת לא ראו "ערווה", לא ראו מצב יצרי שפל שמצריך טיפול והקימו קבוצת וואטסאפ משפחתית לדון מה עושים עם אבא. הם היו פרודוקטיביים ופשוט פתרו את הבעיה. לקחו שמיכה וכיסו את נח והשאירו את העניין מאחוריהם. כיון שהם עצמם היו טהורים, לא בוססו בבושה. לעומת זאת, אחיהם השלישי היה מטונף בתוכו ולכן נמשך כמו זבוב אל הלכלוך.
כמו באותו סיפור על האישה שהצביעה על הכביסה של השכנים: "גועל נפש, הם לא יודעים לכבס. תראה איזה כתמים על החולצות". למחרת אמרה: "היום כיבסו טוב, החולצות נקיות לשם שינוי". ענה בעלה: "לא, היום ניקיתי את החלון שלנו…"
המרגלים לא שקרו, אבל הם הבעירו מידע במקום להעביר מידע. הוכיחו שהם מחפשים בעיות לפתרונות, לא פתרונות לבעיות. וזה הופך את האמת הכי גדולה לשקר הכי מסוכן.
