אחת התמיהות הגדולות בנס חנוכה היא העובדה שלכאורה הוא היה מיותר לחלוטין. כשהחשמונאים טיהרו את בית המקדש ומצאו רק פך שמן אחד טהור שהספיק ליום אחד, לא הייתה באמת בעיה הלכתית: על פי ההלכה "טומאה הותרה בציבור", כלומר, כאשר רוב הציבור טמא, מותר להשתמש בכלים טמאים לעבודת המקדש.
השאלה מתחדדת לאור הכלל הידוע: "לא עביד קוב"ה ניסא למגנא" – ה' לא מחולל נסים לחינם. הוא מעדיף לשמור על דרכי הטבע. כל אחד מצפה לניסים בחייו – רפואה ניסית, פרנסה ניסית, ניצחון נסי על היצר – אך חז"ל מלמדים שזה לא עובד כך. הקב"ה מייקר את הטבע ואינו משבש אותו ללא סיבה.
דוגמה לכך אנו מוצאים בסיפור אלישע הנביא והאלמנה: כשהאלמנה הייתה זקוקה לנס כדי לשלם את חובותיה, אלישע לא המטיר עליה שמן משמים, אלא הורה לה למזוג מעט מהשמן שהיה לה לכלים רבים. אפילו כשעושים נס, משתדלים "לעטוף" אותו בלבוש טבעי.
מדוע אם כן, בימי החשמונאים נעשה נס עצום בחינם? לא רק שלא היה בו צורך, אלא שהוא נמשך שמונה ימים רצופים!
בשיחה הראשונה בהיסטוריה שהדפיס הרבי מליובאוויטש לימי החנוכה, הוא מציע תשובה מאירת עיניים: הדלקת המנורה נועדה להיות ה"חינוך" של בית המקדש, הכשרת הבית והכנסתו לפעולה אחרי הפסקה ארוכה – ובחינוך לא מתפשרים. החינוך הוא מקצוע חשוב מדי בכדי לסמוך בו על קולות והיתרים. הקב"ה מחולל נס עצום כדי שההדלקה הראשונה תהיה בצורה הנעלית והמושלמת ביותר.
ומכאן ברור הלקח: בכל הנוגע לחינוך ילדים, אסור להסתפק במה שקל, קרוב לבית או זול. כאן עלינו לחשוב מה החינוך הכי מהודר, איפה לומדים הכי הרבה שעות לימודי קודש, היכן מקנים ערכים הכי טובים לילד. אחרי הכול, חינוך הוא חיים ובדיוק כמו שאיש לא יתפשר על איכות המזון או להבדיל הרופאים שהולך אליהם, כך לגבי המזון הרוחני שיעצב את עולמו של הילד לכל החיים.
עד כמה משפיע החינוך על חיי הילד? סיפור מרטיט מדגים זאת: בשנות השבעים הגיע סטודנט בשם סטיבן ליבוביץ' לאוניברסיטה יהודית בקליפורניה. הוא היה מנהיג קבוצת סטודנטים ליברלים שהתנגדו לכל דת. כשהרב קונין, שליח חב"ד, הגיע לדבר בפני הסטודנטים, ליבוביץ' תקף אותו בחריפות.
בערב, כשהרב קונין החל לנגן ניגון חסידי עתיק, "קול ביער", ליבוביץ' יצא בסערה מהאולם. כשהרב יצא אחריו, מצא אותו בוכה. הוא סיפר שסבו, שוחט חב"די, לימד אותו את הניגון הזה בילדותו. הסבא אמר לו אז: "יום יבוא והניגון הזה יבוא לך לשימוש". באותו יום הסבא נפטר, והניגון נשכח מלב הילד. עכשיו, כששמע את הניגון שוב, כל הזיכרונות צפו ועלו. היום ליבוביץ' מנהל משפחה חסידית למופת.
זהו כוחו של חינוך אמיתי. הוא נשאר חקוק בנפש גם כשנדמה שנשכח. כמו אותו נס פך השמן שלא היה "הכרחי", כך גם ההשקעה בחינוך איכותי נראית לעתים כמותרות. אבל בסופו של דבר, הניצוץ הקטן שהודלק בנפש הילד, ממשיך להאיר ולהאיר, הרבה מעבר למה שנראה הכרחי או טבעי.
