ל"ג בעומר הוא מהחגים שהתחדשו בסוף הגלות, עם התגלות תורת הקבלה והתפשטותה, ומשנה לשנה הולך היום הזה ומקבל משנה כוח ותוקף בקהילות ישראל. האירוע הגדול ביותר בארץ הוא ההילולא במירון, כאשר מאות אלפים עולים לציון הקדוש של התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי; תינוקות של בית רבן מפסיקים את לימודם, וילדי ישראל בכל אתר ואתר צועדים בתהלוכת הקודש ברחובה של עיר לכבודו של רבי שמעון; סעודות מצוה ואבוקות של אור מאירות כל ישוב יהודי על פני הגלובוס.
אך, "מאי ל"ג בעומר"? מהי משמעותו של היום המיוחד הזה? וכיצד יום הילולא של צדיק אחד, גדול ככל שיהיה, הופך ליום חג לכלל ישראל לדורות עולם?
במאמר שלפנינו, "להבין ענין ל"ג בעומר" – שהוא מאמר של אדמו"ר הזקן כפי שנכתב ונערך על ידי בנו, אדמו"ר האמצעי – ניכנס לפני ולפנים אל תוך "הילולא דרבי שמעון בר יוחאי" ונבין את הסוד הפנימי של היום הגדול הזה.
תוכן המאמר
גם מתן תורה וגם ל“ג בעומר נקראים ”הילולא“, חתונה. כל אחת מ‘החתונות‘ מתייחסת למדרגה אחרת בתורה: בל“ג בעומר – התגלות החלק ה“נסתר“ שבתורה; בשבועות – התגלות החלק ה“נגלה“ שבתורה. כשהאדם רוצה לקבל את שפע התורה, הוא לא יוכל להגיע ל“נסתר“ שבתורה לפני שימלא את נפשו ב“נגלה“, אך בהתגלות מלמעלה, ה“נסתר“ יורד ומתגלה לפני ה“נגלה“ – ולכן ל“ג בעומר קודם לחג השבועות.
משל מחתונת מלך בשר ודם עם בת כפר: לפני החופה המלך יוצא מעיר המלוכה עם בני ביתו וכל השרים לבית הכלה ועורך שם סעודה, ובסעודה הזו המלך והשרים מפגינים את עושרו וכבודו של המלך. לאחר החופה המלך חוזר לעיר המלוכה ועושה שם סעודה לבני עירו ושריו, ובסעודה הזו השמחה היא בחשאי ובלי רעש כלל.
הנמשל: החתן הוא התורה והכלה היא כנסת ישראל, ספירת המלכות – שהיא המקור להנהגת העולמות. כשם שהמלך יוצא מארמונו ומעירו ועורך סעודה בכפר הכלה, שבה הוא מפגין את עשרו ומביא אתו את השרים הבכירים – כך הקדוש ברוך הוא ירד על הר סיני וגילה את עצמו בתוך התורה, שעוסקת בנושאים ארציים, ואתו התגלו אורות עליונים גנוזים, ומעוצמת ההתפעלות בני ישראל לא היו מסוגלים להכיל את עצמת האור ונשמתם פרחה על כל דיבור ודיבור. וכשם שלאחר החופה חוזר המלך עם הכלה לעירו ועורך סעודה שקטה ואינטימית – כך לאחר עצם הירידה של האלוקות אל התורה המובנת בשכל אנושי, על ידי לימוד תורה וקיום המצוות מתחברים אל הקדוש ברוך הוא עצמו, ללא ’רעשים‘ והתפעלות.
וזו מהות ה“הילולא של רבי שמעון בר יוחאי“ בל“ג בעומר: נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי הייתה מעולם האצילות, ללא הסתרות. ובמשך כל ימי חייו הוא השפיע וגילה והפיץ את תורת הנסתר וסודות התורה לכלל נשמות ישראל בעולם הזה. אך לאחר הסתלקותו הוא הגיע לדבקות פנימית בקדוש ברוך הוא עצמו, בעולם האצילות עצמו.