פרשת יתרו מציגה בפנינו תופעה מפתיעה: הפרשה המספרת על האירוע המכונן בהיסטוריה האנושית – מתן תורה – נקראת דווקא על שם אדם מבחוץ, יתרו, חותנו של משה. במקום לקרוא לפרשה 'מתן תורה' או 'פרשת סיני', היא נושאת את שמו של האורח שבא מרחוק, "כהן מדין" שהגיע להביע את התפעלותו מהניסים האדירים ולהתגייר.
השאלה המתבקשת היא – האם זה יותר חשוב ממתן תורה? אמנם יש עוד פרשה שנקראת על שם אדם מחוץ לעם ישראל – "בלק", אך שם אין נושא טוב יותר. הפרשה כולה עוסקת בבלק, בבלעם ובבנות מואב. אך בפרשתנו מדובר במתן תורה ועשרת הדברות, ובכל זאת, לא ניתן להגיע לכך בלי לעבור דרך הסיפור של יתרו.
הזוהר הקדוש מחדד את הנקודה באומרו כי "לא ניתנה התורה, עד לאחר שבא יתרו והודה ואמר: 'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים'". רק לאחר שיתרו הכריז "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים", התפשט כבודו של הקב"ה למעלה ולמטה ואז ניתנה התורה בשלמותה. אך מה הבשורה הגדולה שהעניק יתרו לעולם, לאחר שפרעה כבר נוצח וטבע במצולות הים, ואפילו עמלק הרשע ספג את המכה שלו?
התשובה טמונה בהבנת מהותו של מתן תורה. האירוע הנשגב נועד ליצור את הפלא הגדול ביותר בהיסטוריה: חיבור בין התחתון והעליון, בין העולם החומרי והמגושם לבין העולם הרוחני המקודש. לאחר אלפיים שנה בהן העולם היה עצמאי ומנותק מהקשר עם העולם הרוחני, מתן תורה נועד להקים גשר בין שני העולמות.
אולם העולם לא היה מוכן למהפך כזה, וגם עם ישראל עצמו לא האמין שהוא מסוגל להתחיל חיים חדשים כאלו. בניגוד לתפיסה הרווחת, האנשים שיצאו ממצרים לא היו חבורה של עובדי ה' בלבושם המסורתי, אלא חבורת עבדים שנטמעה מאתיים שנה בתוך האומה המצרית. כל סגולתם הייתה בכך שאבותיהם היו יהודים.
אף שבני ישראל ראו ניסים גלויים במצרים, הדבר לא שכנע אותם. הסיבה הייתה עמוקה ומהותית: כל האויבים שלחמו נגד ישראל במצרים – מתו! אך איש לא השתנה בעודו בחיים! לא הייתה כל ראיה לכך שהעולם יכול לחוות שינוי כזה ולהפוך מ"ערוות הארץ" לדירה לקב"ה.
שיא המשבר הגיע בתקופת מלחמת עמלק, כאשר העם ראה שהמלחמה לעולם לא מסתיימת. הם רק סיימו עם פרעה והנה מגיע אויב חדש ומערער את אמונתם. זה נדמה להם כמו מלחמה חסרת סיכוי.
ואז הגיע יתרו. הוא היה בעל התשובה הראשון בהיסטוריה. בעצם הופעתו הוא העביר מסר מהפכני: גם אנשים חיים יכולים להשתנות. התורה היא רלוונטית והיא יותר חזקה מהכול. "ניסיתי הכול," אמר יתרו, "את כל התורות והחוקים ואני אומר לכם: אין אלוקה כאלוקיכם".
יתרו הגיע דווקא בעקבות מלחמת עמלק כדי לתת את הכוח להתרומם מעל המשבר. הוא בא לומר להם כי אפשר לעבוד את ה' – לא רק על ידי מיתה וטביעה במי ים סוף, אלא גם על ידי השתנות ומהפך פנימי בתוך החיים עצמם.
זוהי גם המשמעות העמוקה של פתיחת עשרת הדברות במילים "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". האבן עזרא שואל מדוע לא נאמר "אשר בראתי שמים וארץ"? התשובה היא שיציאת מצרים מעבירה מסר יותר חשוב מבריאת שמים וארץ. היכולת לברוא היא יכולת ליצור אדם חדש, אולם יציאת מצרים אומרת דבר יותר גדול: שאדם קיים יכול להשתנות!
לכן נקראת הפרשה על שם יתרו. כי בלעדיו, בלי ההוכחה החיה שאדם יכול להשתנות, לא היה העולם מוכן לקבל את התורה. יתרו הוא שפתח את הפתח למתן תורה והראה שהשינוי אפשרי, ושהתורה אינה רק לצדיקים גמורים אלא לכל אדם באשר הוא.
זהו מסר נצחי לכל הדורות: אף פעם לא מאוחר מדי לשינוי. כל אדם, בכל מצב, יכול להתחיל מחדש. זוהי המהפכה של יתרו, שהייתה הכרחית לפני מתן תורה, ושממשיכה להאיר את דרכנו עד היום.
