לא כולם שווים. יש יהודים 'רגילים', ויש 'צדיקים'. בתניא מוסבר שלקדוש ברוך הוא יש הנאה מסוג שונה.
העובדה הזו היא מיסודות החסידות, והיא דורשת תלמוד: מה תפקידם של הצדיקים? מה היחס שלהם אתנו, אנשים רגילים? ובמילים יותר ברורות: אנחנו מול הרבי – מה התפקיד של כל אחד במערכת?
בכל אלו ועוד עוסק המאמר "לוויתן זה יצרת" שאמר הרבי בשבת פרשת שמיני תשי"ב.
תוכן המאמר
בפסוק נאמר "לוויתן זה יצרת לשחק בו". המשמעות הרוחנית של הדברים: הקדוש ברוך הוא מתענג ונהנה במיוחד מעבודתם הרוחנית של הצדיקים שמחברים ("לוויתן" מלשון ליווי וחיבור) את העולמות עם האלוקות, מחמת החידוש המפתיע שבעבודה הזו.
במדרש מתואר שלעתיד לבוא ייערך קרב בין הלוויתן לבין שור הבר, שיהרגו אחד את השני. לוויתן מסמל את הנשמות הימיות – הצדיקים שמחוברים כל הזמן למקור האלוקי ובטלים כלפיו; שור הבר מסמל את הנשמות היבשתיות – אלו שיש נתק בינם לבין המקור האלוקי ואינם בטלים לחלוטין כלפיו.
הנשמות הימיות – ה'לוויתנים' – מרגישות כל הזמן את המקור האלוקי שלהן, ולכן בטלות לחלוטין כלפיו ודבקות בו. דמויות של צדיקים שמאפיינות במיוחד את סוג הנשמות הזה: רבי שמעון בר יוחאי, הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן.
הנשמות היבשתיות – ה'שוורים' – כוללות שלושה טיפוסים: צדיקים שהגיעו לשיא שאליו אפשר להגיע במסגרת ה'יבשה'; בינונים שהתנתקו מהעבירות ומשיגים צמיחה רוחנית; ורשעים שלוחמים בצדיקים.
וזו משמעות הקרב בין הלוויתן לשור הבר, שבו יהרוג הלוויתן את השור: הייעוד של נשמות הצדיקים הוא להעלות גם את שאר הנשמות עד כדי יצירת איחוד וחיבור מוחלט שלהן עם האלוקות. ההשפעה של נשמות הצדיקים על שאר הנשמות גורמת להתעלות גדולה גם בהם עצמן.
