מדי שנה, בל"ג בעומר, פוקדים מאות אלפי יהודים את קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון. זוהי התופעה העממית הגדולה ביותר בלוח השנה היהודי, מלבד התפילות בכותל המערבי. אך האם שאלנו את עצמנו פעם – מדוע דווקא רבי שמעון זכה למעמד כה מיוחד?

בואו נפתח בשאלה פשוטה: מי יודע מתי חל יום ההילולא של רבי יוחנן בן זכאי? מעטים יודעים. מי יודע מתי חל יום ההילולא של רבי עקיבא? אולי כמה מלומדים יזכרו שזה בט' בתשרי, ערב יום הכיפורים. אך כשנשאל מתי חל יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, כמעט כל יהודי יענה מיד: י"ח באייר, ל"ג בעומר.

נמשיך: מי יודע היכן קבור רבי יוחנן בן זכאי? בטבריה, אך מעטים ביקרו שם. מי יודע היכן קבור רבי עקיבא? גם בטבריה, ושוב, מעטים פוקדים את קברו. אך היכן קבור רבי שמעון בר יוחאי? כולם יודעים – במירון, והמקום הפך לאתר העלייה לרגל השני בחשיבותו בישראל.

כפי שמעיד המקובל רבי אשר זליג מרגליות: "אי אפשר לתאר גודל השמחה וגיל ברעדה שיש במירון ביום ל"ג בעומר, רואים שהוא יום שמחה לעליונים ותחתונים, שמחה מעין העולם הבא".

תופעה זו עוררה תמיהה גם בקרב גדולי ישראל. החתם סופר, רבה הנודע של פרשבורג, כתב: "ידעתי… שממרחק יבואו ידרשו את ה' ביום ל"ג בעומר בהילולת רשב"י, ואם כי כוונתם לשם שמים… אבל מטעם זה עצמו הייתי מן הפרושים… שלא אצטרך לשבת שם ומשנה מנהגם בפניהם… כמו שאמרו בגמרא: 'קמייתא בטיל, אחרינייתא מוספינן'?!".

החתם סופר מביע חשש מפני הוספת מועדים חדשים בישראל. אך למרות דבריו החריפים, עובדה היא של"ג בעומר הפך למועד כללי ומקובל על כל ישראל.

*

המפתח להבנת ייחודיותו של רשב"י טמון ברעיון עמוק המובא בספרי חסידות. בלקוטי שיחות מביא הרבי מליובאוויטש רמז נפלא: "בספרי אדמור"י פולין מובא, ש'ל"ג בעמר' [בלי וא"ו] בגימטריא 'משה' [345]. ולהעיר מהמובא בספרי קבלה (עמק המלך) שרשב"י היה ניצוץ משה ונתעלה לאותו אור שקיבל משה כשעלה לקבל לוחות שניות".

עוד עובדה מעניינת: ל"ג בעומר חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל ז' אדר, יום פטירת משה רבינו.

משמעות הדבר עמוקה: כשם שמשה רבינו פתח את השמים בפעם הראשונה והוריד את התורה הנגלית לעם ישראל, כך רשב"י פתח את השמים בפעם השנייה והעניק לנו את תורת הנסתר. כל אחד מהם היה "רועה נאמן" שגילה ממד חדש בתורה.

*

מאז ומתמיד היו שתי תורות בעם ישראל. במסכת חגיגה מסופר אודות רבן יוחנן בן זכאי, שהיה רוכב על החמור כאשר תלמידו רבי אלעזר בן ערך ביקש ממנו: "רבי, שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה".

רבן יוחנן השיב שאין לומדים את סודות המרכבה אפילו עם תלמיד יחיד, אלא אם כן הוא "חכם מבין מדעתו". כאשר התעקש רבי אלעזר, ירד רבן יוחנן מהחמור, התעטף בגלימתו וישב על האבן תחת הזית מרוב חרדת קודש, באומרו: "אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו ואני ארכב על החמור?!".

הגמרא בסוכה אף מעידה כי רבן יוחנן בן זכאי ידע "דבר גדול" – מעשה מרכבה, ו"דבר קטן" – הוויות אביי ורבא (כלומר, התלמוד).

*

רשב"י היה האדם שהביא את החכמה הנסתרת הזו לידי גילוי מסודר. הוא היה הראשון שיסד "אידרא" (מילולית: ישיבה) – מסגרת מסודרת ללימוד סודות התורה. הוא ישב עם כעשרה תלמידים נבחרים ועסק איתם באופן קבוע בלימוד תורת הנסתר, ואחר כך נכתבו הדברים בידי תלמידו רבי אבא בספר הזוהר.

אמנם גם אחרי תקופת רשב"י, עדיין לא הגיע הזמן לגלות בעולם את סודות פנימיות התורה. ספר הזוהר היה גנוז במשך כ-1300 שנה והתפרסם לציבור רק לפני כ-700 שנה. הלימוד בזוהר התעצם בעיקר החל מתקופת האר"י הקדוש, ועוד יותר מתקופת התגלות תורת החסידות.

*

עדות מעניינת למעמדו המיוחד של רשב"י היא הסיפור המובא ב"שער הכוונות" של האר"י: "ראיתי למורי ז"ל [האר"י] שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג בעומר… גם העיד הרב אברהם הלוי כי בשנה הנזכרת הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת 'תשכון' – 'נחם ה"א את אבלי ציון'… ואחר שגמר העמידה אמר לי מורי [האר"י] כי ראה בהקיץ את רשב"י עומד על קברו ואמר: אמור אל האיש הזה, למה אמר נחם ביום שמחתנו?!".

סיפור זה מגלה שרשב"י עצמו ראה את יום הסתלקותו כ"יום שמחתנו" וביקש לחגוג אותו. זוהי הסיבה שיום זה נהפך ליום שמחה, בניגוד למקובל ביחס לימי הסתלקות של צדיקים אחרים.

על פי המובא בזוהר (פרשת האזינו), בעת הסתלקותו של רשב"י, הוא הגיע לתכלית ההתאחדות והקדושה שאדם יכול להגיע אליה. הרמ"ק מתאר זאת בשם "הילולא" – שמחת 'נישואין' והתאחדות עם השכינה. באותו מעמד, הקיפה אש את הבית והפרידה בין רשב"י לתלמידיו, עד שלא יכלו לראות את יציאת נשמתו.

המפתח לגאולה

לסיכום, רשב"י זכה למעמדו המיוחד משום שהיה ה"משה רבינו" של תורת הנסתר. הוא פתח שער חדש בתורה והנגיש את הממד העמוק והפנימי של התורה לדורות הבאים.

משמעות הדבר ניכרת בדברי משה רבינו לרשב"י, המובאים בזוהר: "בחיבור שלך, שהוא ספר הזוהר, ייצאו מהגלות ברחמים." ידוע גם הרמז על הפסוק "וכל בני ישראל יוצאים ביד רמה" ומתרגם אונקלוס: "בריש גלי". המילה "בריש" היא ראשי תיבות של שלושת מאורי פנימיות התורה: "רבי שמעון בר יוחאי", "רבי יצחק בן שלמה" (האר"י) ו"רבי ישראל בעל שם" (הבעש"ט).

אם כן, החגיגה וההתלהבות סביב דמותו של רשב"י בל"ג בעומר אינן מקריות. הן ביטוי לכמיהה העמוקה של נשמת ישראל לפנימיות התורה ולתפקידו המיוחד של רשב"י בגילוי אור זה בעולם.