יש אנשים שזוכים לרגע אחד שמגדיר את כל חייהם. רגע שבו הם עומדים בפני הבחירה הקשה ביותר ובוחרים נכון. מר עוקבא היה אחד מהם. שמו מוזכר בגמרא ביראת כבוד, רש"י מספר את סיפורו בקצרה, והמעשה מובא בהרחבה בספר "חיבור יפה להישועה" שכתב רבי ניסים גאון. זה סיפור שמראה כיצד רגע אחד של התגברות יכול להאיר אדם לכל החיים.
הגמרא מספרת: "שלחו מטבריה למר עוקבא בבבל, שעור פניו היה קורן כאור פני משה, שהיה בן בית אצל הקב"ה" [סנהדרין לא,ב]. הסיפור שעומד מאחורי הכבוד הזה הוא יוצא דופן בעוצמתו.
הנפילה
מר עוקבא היה איש עשיר ומצליח. פעם נתן עיניו באישה נשואה בשם חנה והיא נמנעה ממנו. מהצער הוא חלה בחולי הלב ונפל למשכב. הרופאים הסכימו שעליו לבוא אליה כדי להציל חייו, אבל החכמים אסרו. הציעו הרופאים שרק תבוא ותדבר עמו, אבל החכמים אסרו קשר שתכליתו עריות.
רש"י מתאר את המצב בקצרה: "נתן עיניו באשת איש והעלה לבו טינא [צער] ונפל בחולי. לימים נצרכה ללוות ממנו, ומתוך דוחקה התרצתה לו, וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא. וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים, ועל שם כך קרי ליה רבי נתן דצוציתא [שהתנוצץ אור על ראשו]" [רש"י סנהדרין לא,ב].
אבל הסיפור המלא הרבה יותר מעמיק ומרגש.
המצוקה
בינתיים בעלה של חנה הסתבך בחובות ונאסר בבית הכלא. יום אחרי יום הייתה באה לבקרו והוא היה צועק שאינה עושה די להושיע אותו. פעם אמר לה: יש עשיר גדול ושמו מר עוקבא, לכי ובקשי ממנו הלוואה שתעמיד אותי על הרגליים. נחרדה האישה ולא רצתה ללכת. אבל הוא דחק בה ולא נותרה לה ברירה.
הלכה לעשיר העיר והוא כמובן רשם לה צ'ק גדול, ואז תבע אותה. היא הייתה חלשה וחסרת אונים ואמרה: "אני נתונה בידך ככל שתרצה, אבל אנא תשלוט ביצרך".
הדרשה שהפכה הכל
ואז פתחה את עיניו בדרשה שהדהימה אותו. חנה אמרה: "הנני בידך ואין לי פה להמרות פיך, אבל באה לך שעה לקנות חיי העולם הבא!, והיזהר ולא תפסיד שכרך וטוב העולם בדבר מועט… שלא יוכל אדם להגיע לדבר זה אלא בעמל רב וביגיעה גדולה ואתה יכול להגיע לרצון בוראך בשעה קלה" [חיבור יפה להישועה פרק כז].
הגאונות של חנה היה לדבר אתו בשפה חיובית. היא לא איימה עליו בעונשי גיהינום, שאז הייתה קושרת אותו יותר אל החטא, אלא האירה לאיזה טוב הוא שייך. איזה עונג נעלה ואמתי ירוויח אם יתגבר על הנאתו הרגעית.
הרגע המכונן
הוא התעורר ופטרה לשלום. היא שבה עם הצ'ק לבעלה והוא העריך מה המחיר ששילמה וסירב לשוב אליה. היא התחננה ששלטה ביצרה, אבל הוא לא האמין לה כי איך יתכן הדבר.
ואז החל הקטע המדהים: פעם עמד רבי עקיבא בראש התלמידים וראה פרש רוכב על סוס. ביקש לקרוא לו. אמרו לו: "הרי זה עוקבא החוטא, שהפריד אשת איש מבעלה". אמר להם: "הסו מדברי לשון הרע ושקר, ראו נר דולק על ראשו". קראו לו וביקש רבי עקיבא ללמוד עמו תורה.
בא בעלה ורטן: איך מקרבים את החוטא שהרס את משפחתו? אמר לו רבי עקיבא: "וכי אינך רואה את האור שהדליקו המלאכים על ראשו?!". ומאז כינו את מר עוקבא בשם "נתן דצוציתא", על שם ניצוצות האור שהיו תלויים על ראשו.
*
מה הופך רגע אחד של התגברות למשהו כה גדול שהוא מקרין אור לכל החיים? התשובה טמונה בעובדה שמר עוקבא עמד בנסיון בזמן שהיה בשיא חולשתו. הוא היה חולה מאהבה, המציאות הניחה לפניו את מבוקשו על מגש כסף, והוא בחר להתגבר.
אין זה דומה למי שמתגבר על יצרו כשהוא חזק ובריא ומלא מוסר ויראת שמיים. כאן איש חולה, נוטה למות מתאווה, ובדיוק בשעת החולי הקשה ביותר – מקבל הזדמנות להשיג את מבוקשו בלי שום מכשול, ובוחר לוותר.
הגמרא מלמדת אותנו עיקרון יסודי: "לפום צערא אגרא" – לפי הצער כן השכר. ככל שהנסיון קשה יותר, כך הזכות גדולה יותר. מר עוקבא זכה לאור מיוחד כי התגבר בתנאים הקשים ביותר האפשריים.
*
הסיפור מלמד אותנו שתי נקודות עצומות:
ראשית, שאין נסיון שלא ניתן להתגבר עליו. גם במצב הקשה ביותר, כשהאדם נוטה למות מתאווה ומקבל הזדמנות מושלמת – עדיין יש בחירה. מר עוקבא הוכיח שאפשר להתגבר גם בתנאים בלתי אפשריים.
שנית, שההתגברות האמיתית אינה באה מכוח הרצון או מיראת העונש, אלא מהבנת הגדלות שאתה שייך אליה. חנה לא איימה על מר עוקבא, אלא האירה לו את הטוב שהוא יכול לזכות בו. היא דיברה אתו כאל בן מלך שזוכר פתאום למי הוא שייך.
ההתגברות האמיתית באה כשאדם מבין שהוא גדול מדי בשביל הדבר הזה. לא מפני שהחטא רע, אלא מפני שהוא טוב מדי. כשמישהו מזכיר לך את ערכך האמיתי, את השייכות שלך לגדולה, את הייעוד הנעלה שלך – פתאום הנסיון נראה קטן ופתטי.
מר עוקבא זכה לאור שמאיר על ראשו כי הוא גילה ברגע אחד מי הוא באמת. והאור הזה המשיך לקרון עליו כל ימי חייו, להזכיר לו ולעולם כולו שיש רגעים שבהם אדם יכול לגלות את האמת על עצמו ולהתחבר לגדולה שבנשמתו.
יעזור הקב"ה שנזכה גם אנחנו לרגעי אמת כאלה, ושנבחר נכון כשהבחירה הכי קשה.
