יהלומן מקהילתו של הרב שבתי סלבטיצקי באנטוורפן, קיבל חוות-דעת מגיאולוגים בעלי שם על סיכויים למצוא יהלומים באזור מסוים בדרום אפריקה. האיש רכש שטח נרחב באזור וביצע בו חפירות אינטנסיביות. הוא הקים מבנה רחב, ממנו פיקד על מבצע החפירות, ובמשך שלוש שנים תמימות היה זה ביתו השני, שלא לומר הראשון. הוא השקיע את כל כספו, את כל זמנו, את כל נפשו בחיפוש אחר האוצר המיוחל.
למרבה האכזבה, החיפושים העלו חרס. שלוש שנים של חפירות, של תקוות, של השקעות והכל לריק. מיואש ושבור, נאלץ למכור את השטח לחברת היהלומים הבינלאומית 'הסינדיקט של דה בירס', תמורת סכום זעום שבקושי כיסה חלק מהחובות.
יכולותיה של "דה בירס" עלו לאין ערוך על שלו. הם הגיעו עם ציוד הנדסי כבד ומתקדם, עם צוות מומחים, עם טכנולוגיה מתקדמת. הדבר הראשון שעשו? הרסו את המבנה בו שהה במשך החפירות. פשוט הרסו אותו עד היסוד והחלו לחפור במקום בו עמד. ואז קרה הבלתי יאומן: מצאו מכרה יהלומים גדול, שהיה בדיוק תחת המקום בו עמד ביתו הארעי.
מסתבר שבמשך שלוש שנים תמימות הוא עמד מעל אוצר בעל ערך אסטרונומי ופשוט פספס אותו. הוא ישן מעליו, אכל מעליו, חלם מעליו – בזמן שחיפש אותו רחוק. הוא חיפש בכל מקום אפשרי, חוץ מהמקום הכי קרוב – ממש מתחתיו.
והסיפור הזה, חברים יקרים, הוא הסיפור של כולנו. החיים מזמנים יהלומים לכל אחד מאיתנו, אבל אנו עשויים לפספס אותם. לא כי הם לא קיימים, לא כי הם רחוקים מדי, אלא דווקא ההיפך – כי הם קרובים מדי. כי אנחנו לא מחפשים במקום הנכון. כי אנחנו חושבים רחוק במקום להתמקד קרוב.
פרשת "ראה" מגיעה תמיד לקראת חודש אלול, ודורשי רשומות אומרים שהמילה "ראה" היא ראשי תיבות: "ראו, אלול הגיע". שבת ראה מקדימה תמיד את ראש חודש אלול – לפעמים היא חלה בשבת מברכים אלול כמו השנה, לפעמים בשבת ראש חודש אלול עצמו. ולמרות שנמצאים בתחילת אוגוסט והקיץ בעיצומו, המילים "שבת מברכים אלול" מעבירות רטט של תשובה והתעוררות.
אבל השאלה שמכה בלב מדי שנה היא: איך תופסים את אלול? איך יוצרים שינוי אמיתי, ארוך טווח, לכל השנה? איפה האוצר הרוחני שלנו נמצא?
והתשובה נמצאת בסיפור היהלומן. אנחנו מחפשים את השינוי הגדול רחוק. אנחנו מדמיינים מהפכות רוחניות, שינויים דרמטיים, התעלות מיסטית. אנחנו חולמים להיות צדיקים גמורים, להתעורר יום אחד ולהיות אנשים אחרים לגמרי. ובינתיים, היהלום האמיתי נמצא ממש מתחתינו – בשינוי הקטן, בהחלטה הפשוטה, בצעד הראשון.
משה רבינו אומר בפתח הפרשה: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". והגאון מווילנה שואל: למה "ראה" לשון יחיד ו"לפניכם" לשון רבים? ומה זה "נותן" בלשון הווה ולא "נתתי"? ומה ההדגשה "היום"?
אלא הקב"ה פונה לכל יהודי יחיד, בכל מצב וסיטואציה בחייו ואומר: "ראה", אני נותן – בלשון הווה – היום! בחירה בדרך הטובה. לא צריך לחפש רחוק, לא צריך מהפכות. היהלום נמצא ממש כאן, מתחת לרגליים שלך. היכולת לבחור, לשנות משהו קטן, להתחיל – היא כאן והיום.
רבי משה אלשיך מגלה סוד עצום בפרשת וארא. הוא עונה על אחת החידות הגדולות: למה הקב"ה ביקש ממשה לדרוש מפרעה רק שלושה ימים ולא שחרור מלא? והתשובה מדהימה: אפילו מפרעה לא דורשים להשתנות מהקצה אל הקצה. מדובר היה במלך גאה ששולט בעולם כולו, שהתרגל לתת פקודות ולא לקבל אותן. לעריץ כזה לא באים ומנחיתים פקודה לשחרר מיליוני עבדים. הוא ימות ולא יעשה זאת.
תמורת זאת, דרשו ממנו לזוז צעד אחד: טובה אנושית מינימלית – הפסקת אש הומניטרית לשלושה ימים. לפתוח מסדרון הומניטרי שיוכלו לצאת לנשום אויר. וכיון שפרעה לא זז אפילו צעד אחד, היה ברור שרשעותו חצה את גבול הסביר.
וזה הלקח לחיינו: הבחירה החופשית היא לא לשנות את המהות. בני אדם אינם מכונות שיכולים להתהפך ברגע מהקצה אל הקצה. אבל בני אדם הם יצורי שכל ובחירה, שיכולים להחליט על שינוי קטן אחד. לפתוח כבל אחד מארבעים ותשעה כבלי היצר שאוסרים אותם. להחליט על תיקון מעשה אחד, דיבור אחד, הרגל אחד.
הרבי כותב במכתב מפורש: "מי שנולד אדם – אי אפשר שישנה זה… בחירה חופשית ניתנה לאדם בנוגע להנהגתו במעשה, דיבור ומחשבה". לא בנוגע למהות, אלא בנוגע להנהגה. לא להפוך להיות מישהו אחר, אלא לשנות משהו אחד.
והמעשה הפשוט הזה, אומר רבינו הזקן בתניא, יש בו משהו שאין בשינוי המהות. הוא התמסרות גמורה לרצון ה'. בעוד שעבודה ברגש ומוח יכולה לנבוע מתוך הנאת האדם עצמו, הקימה בארבע וחצי בבוקר באלול וקבלת החלטה טובה אחת – אף שהמהות נמצאת במקום אחר לגמרי – היא תכלית הביטול לרצון ה'.
אז בואו נפסיק לחפש את היהלומים הרוחניים רחוק. הם כאן, ממש מתחתינו. החלטה קטנה אחת, שינוי מעשי אחד, צעד ראשון – זה היהלום האמיתי. וכשנתחיל לחפור במקום הנכון, נגלה שהאוצר היה כאן כל הזמן, מחכה שנגלה אותו.
יעזור הקב"ה שנזכה באלול הזה למצוא את היהלום שלנו, לא בחיפושים רחוקים ומסובכים, אלא דווקא בפשוט, בקרוב, במה שממש מתחתינו. ושהשינוי הקטן הזה יאיר את כל השנה החדשה באור של ברכה והצלחה.
