הגיבור הראשון: אברהם אבינו באור כשדים

בעיר אור כשדים, בבית של תרח הסוחר, גדל ילד מיוחד. אברהם היה שמו. אביו מכר פסלים מעץ ואבן. הבית היה מלא באלים דוממים שאנשים השתחוו להם.

אברהם היה בן שלוש כשהוא התחיל לשאול שאלות. שאלות שילדים בדרך כלל לא שואלים. מי ברא את העולם? מי מניע את השמש והירח? איך מערכת כה מופלאה נוצרה?

הוא הסתכל על הפסלים. הם דוממים. הם תלויים באדם שיאכיל אותם, שיזיז אותם, שיטפל בהם. איך הם יכולים לברוא את האדם? מה קדם להם? הרי הם עשויים מעץ ומאבן, והעץ והאבן הם חלק מהטבע. אז מי ברא את הטבע?

השאלות לא הרפו ממנו.

שבירת הפסלים

המדרש מספר סיפור מפורסם. פעם אחת יצא תרח והשאיר את אברהם למכור את הפסלים תחתיו. באה אישה עם קערה מלאה סולת. היא ביקשה להקריב את הסולת לפני הפסלים.

אברהם לקח מקל בידו. הוא שבר את כל הפסלים. את המקל הוא הניח ביד הפסל הגדול שביניהם. כשחזר תרח ותמה מי עשה את זה, אברהם סיפר לו: הפסלים רבו ביניהם מי יקבל את הסולת. בסוף בא הגדול ביניהם ושבר את כולם. תרח אמר לו: "אתה לועג לי? וכי יודעים הם מה נעשה עימם?". אברהם ענה: "השומעות אוזניך מה שפיך אומר?"…

הדבר הגיע לאוזני נמרוד, המלך החזק והאכזרי. הוא קרא לאברהם ואמר לו: "השתחווה לאש". האש הייתה האל של נמרוד.
אברהם ענה: "יותר טוב להשתחוות למים שהם מכבים את האש".
נמרוד אמר: "השתחווה למים".
אברהם ענה: "מוטב להשתחוות לעננים המביאים את המים".
נמרוד אמר: "השתחווה לעננים".
אברהם ענה: "מוטב להשתחוות לרוח, שמפזרת את העננים".

וכך הוביל אברהם את נמרוד במסע ההגיוני. כל דבר שנמרוד הציע, אברהם הראה שיש משהו שקודם לו. משהו שחזק ממנו. משהו שברא אותו. עד שהגיע למסקנה: האלוקות חייבת להיות לפני הכל. מעבר לטבע. מהות רוחנית שאינה חלק מהמציאות.

אש כנגד אמונה

נמרוד כעס. הוא אמר לאברהם: "דברים שאין בהם ממש אתה מדבר. אני איני משתחווה אלא לאש. והרי אני משליכך בתוכה, ויבוא אלוה שאתה משתחווה לו ויציל אותך".

זו הייתה ההחלטה. מבחן האמת. אברהם טוען שיש אלוקים שמעבר לטבע? שיבוא וייציל אותו מהאש.

התקבצו אלפים ורבבות לראות את המראה. כיצד שורפים את המורד, את הכופר, את הבוגד באלים. הם בנו כבשן ענק. הדליקו אש גדולה. והשליכו את אברהם פנימה.

והוא הלך ברגליו בתוך הכבשן.

הטרגדיה של הרן

אבל היה שם עוד מישהו. הרן, אחיו הצעיר של אברהם. הוא רצה להצטרף למהפכה של אחיו הגדול. אבל הוא לא היה בטוח. הוא פיסח על שני הסעיפים.

הוא אמר בלבו: אם אברם ינצח, אני משלו. אם נמרוד ינצח, אני משלו. הוא רצה לחכות ולראות תוצאות.

כשאברהם יצא מהאש חי וקיים, הרן הצהיר שהוא משל אברהם. אמרו לו: אם כך, גם אתה תיכנס לאש. השליכו אותו לכבשן והוא נשרף.

למה? כי האמונה שלו לא הייתה שלמה. הוא רצה הוכחות לפני שיקפוץ. הוא רצה לראות שזה עובד. ולכן, כשקפץ, זה לא עבד.

גבורת אברהם

אחרי כל הדרמה הזו, המשפחה לא יכלה להישאר באור כשדים. נמרוד רדף אותם. השכנים קיללו אותם. ראו באברהם כופר מסוכן, כמישהו שהורס את השלום, שמערער את היציבות.

תרח לקח את אברהם ואת שאר המשפחה והם ברחו. לאן? לחרן. עיר רחוקה, מקום שבו אולי יוכלו להתחיל מחדש.

וכל זה רמוז בתוך הפסוקים. "וימת הרן על פני תרח אביו באור כשדים" – הרן מת באש של הכשדים. "ויקח תרח את אברם בנו ויצאו מאור כשדים" – הם ברחו. "ומקללך אאור" – היו מקללים אותו.

זה הסיפור שהתורה לא מספרת במפורש. אבל המדרשים כן. אברהם היה הגיבור הראשון. האיש שעמד נגד כולם. שלא פחד לשאול שאלות. שלא פחד לשבור פסלים. שלא פחד לקפוץ לאש.

הוא היה הכופר הראשון והמאמין הראשון. הוא הפר את המוסכמות. הוא שינה את העולם. והוא שילם מחיר. אחיו מת. המשפחה ברחה. הוא היה רדוף ומקולל. אבל הוא לא נכנע. זהו אברהם באור כשדים. הגיבור שמסר נפשו על האמונה. האיש שקפץ לאש והלך בה ברגליו.