הכנסת אורחים היא תכונה מאפיינת של עם ישראל. ירשנו אותה מאברהם אבינו, שהיה מכניס אורחים גדול וחינך כך גם את ילדיו. מאחורי נוהג הכנסת האורחים עומדת גישת חיים שמלמדת אותנו איך עושים חסד ונותנים צדקה.

מה מניע אותנו לחלוק מרכושנו ולתת מכספנו לצדקה? האם אנחנו נותנים כי טוב לנו ויש לנו 'ראש גדול', או שאנחנו מסוגלים באמת לשים את טובתם וצורכיהם של אחרים לפני אלה שלנו? האם אנחנו מוכנים לתת ולתרום לצדקה גם כשזה כואב? אברהם אבינו קוטע את המפגש עם הקדוש ברוך הוא, כדי לרוץ ולהכניס הביתה שלושה עוברי אורח שנראו כמו עובדי עבודה זרה. בכך הוא מלמד אותנו שיעור בחסד אמיתי, ומחנך אותנו להקרבה על הדברים הכי חשובים בחיים בשביל לעשות טוב למישהו אחר.

עקדת יצחק לא הייתה רק ניסיון שנועד לבחון את אמונתו ונאמנותו של אברהם אבינו. היא הייתה גם מבחן פנימי למה שהתחולל בתוך נבכי ליבו של אברהם ולשאלה כיצד הוא מפרש את דרכיו של הקדוש ברוך הוא. התבוננות בסיפור העקדה מזווית זו, תאיר את דרכנו שלנו ותראה לנו כיצד להתמודד נכון עם שאלות אמוניות.

מה קורה בשעת ברית מילה? איך יתכן שכולנו זוכים להתגלות כמו אברהם אבינו? ומדוע דווקא ילדים מרגישים את נוכחות הקב"ה?