התורה מתארת את ארץ ישראל בניגוד למצרים: "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, המים עולים מאליהם מהנילוס. והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה, למטר השמים תשתה מים, ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד, מרשית השנה ועד אחרית שנה".
אבל למה באמת נשלח אברהם דווקא לכאן, מקום רחוק ומנותק ממרכז העולם בזמנו, איזור מסופטמיה ששוכן בין שני הנהרות, הפרת והחידקל? מה זה משנה לאברהם אם עובד את ה' בארץ ישראל או במקום אחר? ולמה נקבעה הארץ דווקא בנקודה הבעייתית הזו, בשכונה הכי מופרעת במזרח התיכון?
התשובה מרעידה: ארץ ישראל היא מקום ייחודי בו אין דרך להסתדר לבד. היא הכי פגיעה וזה כוחה. ה' בחר עבורנו את הנקודה הזו, בה מוכרחים להרים עיניים למעלה.
ארץ ישראל נמצאת בנקודה חריגה במזרח התיכון, בה גם יש חקלאות וגם אין גשם, והאדמה מחייבת לפנות לה' בתפילה בכל שנה מחדש. אין לנו מקורות מים משלנו והשפע שלנו מגיע רק מהשמיים. אנו יחידים במרחב עם בעיה כזו: לאירופה ואמריקה יש גשם כל השנה. גם בסביבה הקרובה: במצרים עולה הנילוס ומשקה בצורה קבועה, לבנון היא ארץ גבוהה ומקבלת מים מההרים, לסוריה יש את נהר החידקל, ערב הסעודית היא ארץ מדברית ולא חקלאית.
ישראל היא המדינה היחידה באזור שהיא גם ארץ חקלאית שזקוקה לגשם וגם אין לה מקורות מים עצמאיים. בנקודה הזו של הגלובוס מוכרחים להרים את העיניים למעלה. ארץ ישראל היא פגיעה וזה סוד חוזקה.
למה הדבר דומה? משל למלך המדינה שהיו לו שני שרים מקורבים, שר החוץ ושר הביטחון. שלושתם היו חברי ילדות, למדו באותו בית ספר ועשו מסלול זהה. פעם נעדר המלך מהמדינה ושני השרים מעלו באמונו וגנבו כסף מקופת הארמון. המלך היה כאוב ושבור מהבגידה, אבל היה מוכרח להעניש אותם חמורות.
תחילה קרא לשר הביטחון: החלטתי לגרש אותך מהמדינה לצמיתות, אך כיון שאני אוהב אותך, אעניק לך חמישים מיליון דולר מהם תוכל לחיות עד סוף חייך. אחר כך קרא לשר החוץ ואמר: עונשך יהיה כזה, המדינה תפסיק לשלם לך משכורת וכל ראש חודש תצטרך לבוא אלי ולבקש תמיכה לשרוד את החודש.
כאשר יצאו שני השרים, פרץ וויכוח את מי אוהב המלך יותר? שר הביטחון אמר שאותו אוהב יותר והראיה שסידר אותו עם חמישים מיליון דולר. אמר שר החוץ: טיפש, אותך הוא לא רוצה לראות יותר ולכן נתן לך את האפשרות להסתדר. ממני הוא לא מסוגל להיפרד ולכן מכריח אותי לבקר אצלו כל חודש מחדש.
זה בדיוק העניין של ארץ ישראל. הקב"ה לא נתן לנו מקום שבו אפשר להסתדר לבד. הוא בחר לנו מקום שבו מוכרחים לבקר אצלו כל שנה מחדש, לבקש, להתפלל, להרים עיניים למעלה. כי הוא לא מסוגל להיפרד מאיתנו.
בכך מבאר הרבי את נושא המאבק על היאור. הקרב בין משה לפרעה מתנהל סביב היאור. פרעה מטביע את הילדים ביאור ואילו משה ניצל בדרך פלאית בתוך היאור. פרעה הולך אל היאור ומשה מכה ראשונה את היאור. מה מונח כאן?
היאור הוא שורש הכפירה של פרעה. בעוד שמשה בא מארץ ישראל בהם יורדים הגשמים מהשמיים ולכן ברור שהאדם תלוי בקב"ה, פרעה גדל במצרים בה היאור עולה במועדים קבועים באופן אוטומטי ומשקה את האדמה. הוא לא יודע מה זה תפילה ולא מבין מאיפה באו הרעיונות הללו שיש אלוקים שמנהל דוח שיח עם בני האדם ואכפת לו מהם.
כשפרעה מבקש להטביע את הילדים ביאור, הוא מבקש להטביע אותם בתפיסת היאור, האומרת שמה שתעשה זה מה שיהיה ואין דבר מעבר. מנגד, כשמשה ניצל בתוך היאור, הייתה זו סטירת לחי שהוכיחה שאין שום נקודה נפרדת מהקב"ה. אפילו הטבע הוא בסך הכול כיסוי על מעל לטבע.
במקום אחר מבאר הרבי נקודה מופלאה: מדוע עמרם התחתן דווקא עם יוכבד מכל נשות ישראל? הרי לא היה שום דבר נורמלי בנישואים הללו. היא הייתה דודתו, נישואי ערווה שאסורים אחרי מתן תורה, וכשעשה בה ליקוחים פעם שנייה היא הייתה זקנה בת מאה ושלושים שלא יכולה ללדת בדרך הטבע.
התשובה מרעידה את הלב: יוכבד הייתה האישה היחידה במצרים שהורתה בארץ ישראל. היא הייתה נשמה ישראלית שגלתה לחוץ לארץ. וכדי לשבור את קליפת מצרים, להוציא את ישראל משם ולהוכיח לעולם כולו שאני ה', נדרש ילד שגדל אצל אימא עם תפיסה ארץ ישראלית, שגדלה בארמון המלך ומציאות הנס היא יותר ברורה לה ממציאות הטבע.
הרבי מבאר: אחד החילוקים בין ארץ ישראל למצרים הוא שבמצרים לא יורד גשם וצמיחת התבואה מתרחשת בזכות הנילוס. הנילוס עולה בתקופה קבועה ומשקה את האדמה. וכיון שלא רואים את ההשגחה האלוקית, יכולה לבוא מחשבה שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. אולם בארץ ישראל למטר השמים תשתה מים, וזאת בכדי שיהיו הכול תולים עיניהם כלפי מעלה וכך יהודי יודע שכמה שלא יתאמץ בכוחות עצמו לחרוש ולזרוע, הוא מוכרח את הסיוע של הקב"ה.
ולכן משה היה צריך לבוא מאימא שהורתה מחוץ למצרים. משום שישנו כלל שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, ולכן עשה הקב"ה שהורתה של יוכבד תהיה בארץ ישראל, בכדי שמשה יהיה מסוגל להיות מושיעם של ישראל, לבטל את לבושי הטבע של גלות מצרים ולהפגין את מציאות הנס.
זו אם כן התשובה לשאלה למה דווקא כאן: כי כאן אי אפשר לשכוח ממנו. בנקודה הזו של הגלובוס מוכרחים להרים את העיניים למעלה. הפגיעות של ארץ ישראל, העובדה שהיא תלויה בגשמים מהשמיים, העובדה שהיא נמצאת בשכונה קשה, העובדה שהיא המקום הכי חשוב להכי הרבה אנשים בעולם מיליארדי אנשים משלוש דתות שולחים לכאן ידיים, כל זה הוא סוד כוחנו.
אנו מוכרחים לזכור את ייעודנו ובמי אנו תלויים. זה המתנה. הקב"ה בחר לנו את המקום הכי קשה כדי שנהיה מוכרחים להישאר מחוברים אליו. כדי שלא נוכל להסתדר לבד. כדי שנדע תמיד שהוא כאן, שהוא שומר, שהוא דואג.
ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד, מרשית השנה ועד אחרית שנה. יעזור הקב"ה שנזכה תמיד להרים עיניים למעלה ולזכור שאנו תלויים בו בכל רגע ורגע.
