למה רוקדים בשמחה גדולה כזו בשמחת תורה? אם אנחנו שמחים בתורה, בואו נפתח גמרא ונשב לשיעור מעמיק כל הלילה! למה ספר התורה סגור ועטוף במעיל? למה מסתובבים בריקוד מסביב לבימת הקריאה בתורה? ומה בכלל הסיבה למסיבה?
שאלות פשוטות? לכאורה. השאלות האלו נוגעות במהות החג של שמחת תורה, והתשובה עליהן חושפת את מה שקורה באמת בשמחת תורה: זה שיא השיאים של ההתאחדות המוחלטת עם הקדוש ברוך הוא עצמו, ומשם אנחנו אוספים את הכוחות לעבוד את השם בהמשך כל החורף.
כל זה מוסבר, בעומק וברוחב נפלא, כאן במאמר "להבין עניין שמחת תורה" מאת הרבי.
תוכן המאמר:
- סיבת השמחה בשמחת תורה היא סיום הקריאה של אותיות התורה ולא לימוד התכנים שלה. זו גם הסיבה לכך שהביטוי לשמחה הוא ריקוד עם ספר תורה סגור ומכוסה, סביב בימת קריאת התורה.
- במדרש נאמר: הסיבה לכך שחג שמיני עצרת צמוד לחג הסוכות היא משום שהקדוש ברוך הוא לא רצה להטריח את עם ישראל לעלות לרגל שוב בעונת המעבר בין קיץ לחורף, כשהדרכים בוציות וגשומות ומשובשות. המדרש מביא לכך משל: מלך שהיו לו בנות נשואות, חלקן קרובות וחלקן רחוקות. יום אחד באו כל בנות המלך לשאול בשלומו. המלך ניצל את ההזדמנות וערך חגיגה משותפת לכל הבנות, גם עבור הרחוקות שלא יוכלו לחזור לבתיהן ולשוב פעם נוספת לארמון.
- הסבר הנמשל: בנות המלך הנשואות הן נשמות ישראל שירדו להתלבש למטה בגוף גשמי, במטרה לעשות דירה לאלוקות בעולם על ידי לימוד התורה וקיום המצוות, ובאופן מיוחד – לגלות את כוח האינסוף על ידי התרבות ויישוב העולם, במובן הגשמי והרוחני. הנשואות הקרובות אלו הנשמות שעובדות את השם בעבודת הצדיקים – מתוך התקדמות מתמדת בקירבה לאלוקות; הנשואות הרחוקות אלו הנשמות שעובדות את השם בעבודת בעלי התשובה – עיסוק בבירור חפצי העולם והתשובה, דווקא מתוך הריחוק מאלוקות. לקרובות יש זמן ללכת ולשוב, ולרחוקות אין זמן: הצדיקים לא יורדים נמוך ורחוק אלא נשארים תמיד קרובים לאלוקות, ולכן העבודה שלהם מדורגת ותהליכית ולוקחת זמן; בעלי התשובה רחוקים מאלוקות וכל הזמן נותרת בהם זיקה ומשיכה לעולם ולא לאלוקות, ולכן העבודה שלהם חייבת להיות בבת אחת, בדילוג וקפיצה, ללא התחשבות בממד של זמן.
- הריחוק של בעלי התשובה מביא ליתרון: עצם ההימצאות במקום רחוק ביותר מאלוקות מאלצת את בעל התשובה לעבוד בתוקף ובכוח עצום, וכך להגיע למקום הנעלה ביותר באלוקות.
- זה ההבדל בין עצרת של פסח לעצרת של חג הסוכות: פסח הוא עבודת השם בצורה תהליכית, עבודת הצדיקים – מיציאת מצרים, ספירת העומר, ועד לקבלת התורה. סוכות הוא עבודת השם בצורה דילוגית, עבודת בעלי התשובה – בחג הזה נקלטים בפנימיות כל ענייני התשובה של חודש אלול, ימי הסליחות, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. ולכן הקדוש ברוך הוא מקדים את ה"עצרת" של חג הסוכות וקובע אותה לפני היציאה ל'חורף' הרוחני, בכדי לתת כוחות לנשמות בעלי התשובה לעשות את עבודתן ב"מקום הרחוק".
- זו הסיבה לכך שהשמחה בשמיני עצרת היא דווקא באותיות התורה; ומשם הוא מקבל את הכוח לעבודת השם ללא התחשבות עם מניעות ועיכובים ולקיים את כל ההחלטות בתוקף.
