הדרשה עוסקת בבעיית הדחיינות בלימוד תורה ובחיים בכלל. במרכזה עומד הרעיון שהאמירה של רב יוסף "אי לאו האי יומא" מכוונת לא רק ליום מתן תורה, אלא לכל יום ויום בחיי האדם. רב יוסף מלמד שלא דחה ליום הבא, לא המתין להיות פנוי ומרוכז, אלא הסתער על הלימוד בכל רגע פנוי.
החיים הם אוסף הרגעים שניצלנו, ורגעים שאבדו אי אפשר להשלים לעולם. הדבר מתקשר למתן התורה במדבר – לא המתינו להגיע לארץ ישראל היפה, אלא קיבלו את התורה מיד במקום הראשון שהיו בו. ספירת העומר באה להעניק חשיבות לזמן עצמו, וללמד שלהיות "בא בימים" כמו אברהם אבינו, פירושו שכל יום בחיינו הוא משמעותי ומנוצל בשלמות.
מהלך הדרשה:
- רב יוסף וחשיבות היום – "אי לאו האי יומא".
- מתן תורה במדבר – לא דוחים למחר מה שאפשר ללמוד היום.
- התמודדות עם דחיינות – כל רגע שאובד אי אפשר להחזיר.
- סיפור על הרבי והערך של חמש דקות.
- משמעות ספירת העומר – לתת ערך וחשיבות לזמן עצמו.
- אדם "בא בימים" – מי שכל יום בחייו מלא משמעות.
