פרשת שופטים פותחת בציווי מיוחד: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". וכל המפרשים תמהים – למה "תתן לך" בלשון יחיד? הרי מינוי שופטים ושוטרים זו חובה של הציבור, לא של היחיד! מי ממנה לעצמו שופטים ושוטרים?
התשובה מגלה לנו אחד היסודות הגדולים ביותר של חודש אלול: כל אחד צריך להיות השופט של עצמו והשוטר של עצמו. השופט שמחליט מה נכון ומה לא, והשוטר שאוכף את ההחלטה בלי פשרות.
אבל לפני שנבין את העומק של הרעיון, בואו נראה מה קורה כשהשופט לא שופט את עצמו.
הגמרא מספרת על רבי ינאי שהיה לו אילן ענק שנטה לרשות הרבים. הענפים השתרעו מעל הדרך, ולמעשה הפריעו לעוברים ושבים. אבל אף אחד לא העז להעיר לרב הגדול.
יום אחד הגיע אדם אחר שגם לו היה אילן הנוטה לרשות הרבים. השכנים התלוננו שהענפים מפריעים לגמלים ולרוכבים שעוברים בדרך. האיש בא לרבי ינאי לשאול מה הדין. רבי ינאי אמר לו: "לך ושוב מחר, ואעיין בדינך".
מה עשה רבי ינאי באותו לילה? הוא שלח פועלים לקצוץ את האילן שלו עצמו. למחרת, כשחזר האיש, אמר לו רבי ינאי: "לך וקצוץ את אילנך". "אבל הרב", אמר האיש, "גם לך יש אילן הנוטה לרשות הרבים!". "צא וראה", אמר רבי ינאי. "אם האילן שלי קצוץ – גם אתה תקצוץ. אם לא – גם אתה לא תקצוץ". האיש יצא, ראה את הגדם של האילן, וחזר לקצוץ את שלו.
הגמרא שואלת: למה רבי ינאי לא קצץ את האילן שלו מראש? ועונה: בהתחלה הוא חשב שנוח לאנשים לשבת בצל האילן. אבל כשראה שמתלוננים על אילן אחר, הבין שגם על שלו מתלוננים אבל שותקים מפני כבודו.
ולמה לא אמר מיד לאיש לקצוץ? למה חיכה ללילה?
כאן מגיע היסוד הגדול. ריש לקיש אומר: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" – תקן את עצמך ואחר כך תקן אחרים. אי אפשר להיות שופט של אחרים אם אתה לא שופט של עצמך.
זה מה שהתורה מלמדת: "שופטים ושוטרים תתן לך" – תתן לעצמך! תהיה השופט של עצמך!
המדרש מוסיף: "שיהיו המעשים של השופט והשוטר כנגד המקל והרצועה, שלא יהיה המכה צריך ללקות בעצמו". כלומר, השופט צריך להיות דוגמה. הוא לא יכול להכות אחרים על דברים שהוא עצמו עושה.
וזה לא רק לשופטים ממש. זה לכל אחד – הורים, מורים, מנהיגים. אתה לא יכול לדרוש מאחרים מה שאתה לא דורש מעצמך.
כמה פעמים אנחנו שופטים אחרים בחומרה על דברים שאנחנו עושים? כמה פעמים אנחנו רואים את הקש בעין של החבר ולא את הקורה בעין שלנו?
יש הורים שצועקים על הילדים: "אל תצעקו!" יש מורים שמגיעים באיחור ומעירים לתלמידים על איחורים. יש אנשים שמדברים לשון הרע על… מי שמדבר לשון הרע.
אבל התורה אומרת: "שופטים ושוטרים תתן לך" – קודם תשפוט את עצמך!
ויש כאן עוד נקודה עמוקה. למה צריך גם שוטרים? הרי אם יש שופט שמחליט, זה לא מספיק?
התשובה היא שכולנו יודעים את ההבדל בין לדעת לעשות. השופט שבנו יודע מה נכון. הוא יודע שצריך לקום לסליחות, להתפלל בכוונה, לא לדבר לשון הרע. אבל הידיעה לא מספיקה. צריך שוטר שיאכוף!
השוטר זה החלק שאומר: "אין תירוצים! החלטת – תעשה! לא מעניין אותי שקשה, שאין לך כוח, שכולם עושים אחרת. החלטה היא החלטה!"
כמה פעמים אנחנו מחליטים החלטות טובות ולא מקיימים? כמה פעמים השופט שבנו פוסק והשוטר נרדם?
בחודש אלול, הפרשה הראשונה היא שופטים. זו לא במקרה. התורה אומרת לנו: תתחילו מפה. תהיו שופטים של עצמכם. תבדקו את המעשים שלכם. תחליטו מה צריך תיקון.
ואז – תהיו שוטרים! תאכפו את ההחלטות! אל תתנו לעצמכם תירוצים!
הכלי יקר מוסיף: "שופטים ושוטרים תתן לך – קשוט עצמך תחילה, ואחר כך 'ושפטו את העם משפט צדק'". קודם תשפוט את עצמך בצדק, ואז תוכל לשפוט אחרים.
זה נכון בחינוך, בזוגיות, בחברות. הדרך הכי טובה להשפיע על אחרים היא להיות דוגמה. הדרך הכי טובה לחנך ילדים זה להראות להם במעשים.
ילדים לא שומעים מה שאומרים להם. הם רואים מה שעושים. אם אתה רוצה שהילד שלך יהיה ישר – תהיה ישר. אם אתה רוצה שהוא יתפלל – תתפלל. אם אתה רוצה שהוא יכבד – תכבד.
רבי ינאי יכול היה להגיד לאיש: "תקצוץ את האילן שלך, וגם אני אקצוץ את שלי". אבל זה לא עובד ככה. קודם אתה מוכיח שאתה רציני. קודם אתה קוצץ את שלך. ואז יש לך סמכות מוסרית לדרוש מאחרים.
וזה מה שחודש אלול דורש מאתנו. לא להסתכל על אחרים. לא לשפוט אחרים. להסתכל על עצמנו. להיות השופט של עצמנו. להיות השוטר של עצמנו.
כי בסוף, זה מה שנשאל ביום הדין. לא "למה השכן שלך לא התפלל?" אלא "למה אתה לא התפללת?" לא "למה אחרים דיברו לשון הרע?" אלא "למה אתה דיברת?"
"שופטים ושוטרים תתן לך" – זו העבודה של אלול. להיות כנים עם עצמנו. לשפוט את עצמנו בלי רחמים. ואז לאכוף את ההחלטות בלי פשרות.
וכשנעשה את זה, משהו מופלא יקרה. לא נצטרך לשפוט אחרים. הם יראו וילמדו. הם יראו את השינוי וירצו להשתנות. כי דוגמה אישית חזקה מאלף דרשות.
