"משנכנס אדר מרבים בשמחה" – משפט שגור בפי כל, אך מעטים מתעמקים בשורשיו ומשמעותו. מה מיוחד כל כך בחודש אדר שמצדיק חודש שלם של שמחה יתרה? וכי חודשי תשרי, כסלו או ניסן, המלאים בחגים משמעותיים, אינם ראויים לאותה התייחסות?
המקור הישיר לאמירה זו מופיע בגמרא במסכת תענית: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". ההשוואה מעניינת: כשם שחודש אב כולו נתפס כתקופת אבל, כך חודש אדר כולו נתפס כתקופת שמחה.
הפסוק במגילת אסתר מספק את הסיבה הגלויה: "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב". לכאורה, השמחה נובעת מנס פורים, כאשר גזירת המן נהפכה וישראל ניצלו ממוות לחיים. אך שאלה מתבקשת עולה: מדוע החודש כולו שמח, ולא רק ימי הפורים עצמם, כפי שבחודשים אחרים אנו שמחים רק בימי החג ולא בכל החודש?
רש"י, בפירושו למאמר הגמרא, מציע הסבר מעניין: "משנכנס אדר – ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח." הסברו מעורר תמיהה: מדוע להזכיר את הפסח, שחל חודש לאחר מכן? מה הקשר בין שני החגים לשמחת כל אדר?
הרבי מליובאוויטש מציע הסבר מעמיק וחדשני: שמחת חודש אדר אינה נובעת רק מנס פורים עצמו, אלא מאירוע קדום יותר שאירע בחודש זה – לידתו של משה רבנו בז' באדר.
המהלך המחשבתי מרתק. בואו נתבונן תחילה בחודש אב. מדוע כל חודש אב הוא חודש של אבל ולא רק תשעה באב עצמו? התשובה פשוטה: חודש אב לא מציין רק שבר אחד, אלא מייצג שרשרת חורבנות לאורך ההיסטוריה היהודית. בתשעה באב אירעו חטא המרגלים, חורבן בית ראשון ושני, וגירוש ספרד. תשעה באב הפך לתאריך טעון קרמתית, יום שמושך אליו פורענויות, וכך משפיע על פני כל החודש.
באופן דומה, אך הפוך, ז' באדר – יום הולדתו של משה רבנו – הפך ל"יום זכאי", יום של זכות, שמקרין על כל החודש. משה רבנו הוא מושיעם של ישראל, שהביא לא רק את נס פורים (באופן עקיף) אלא גם את גאולת מצרים ומתן תורה. לכן, בדומה לתשעה באב שהפך ל"יום חייב" והשפיע על כל חודש אב, כך ז' באדר הפך ל"יום זכאי" והשפיע על כל חודש אדר.
הגמרא במגילה רומזת לקשר זה: "כיון שנפל פור בחודש אדר, שמח [המן] שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד." המן שמח על כך שהגורל נפל בחודש שבו מת משה, אך לא ידע שבאותו יום גם נולד משה – ויום הולדתו של משה רבנו חזק יותר ומבטל את יום פטירתו.
העובדה שהגורל של המן נפל על חודש אדר, ובכל זאת התהפך לטובה, מעידה על כוחו של משה רבנו להפוך את המזל. יתרה מכך, יש לציין כי המן הפיל את הגורל בי"ג באדר, ימים ספורים לאחר ז' באדר. אך עצם העובדה ששמחת ז' באדר השפיעה על כל החודש, כולל י"ג באדר, מעידה על כך שמזלו של משה רבנו מאיר את כל החודש.
מכאן נובעת התובנה העמוקה: "משנכנס אדר מרבים בשמחה" לא בגלל נס פורים שיתרחש בעתיד, אלא בגלל מזלו של משה רבנו שכבר נולד, וילדתו היא זו שהביאה לנסים הרבים שחווה עם ישראל, כולל נס פורים.
עכשיו ניתן להבין טוב יותר את פירושו של רש"י: "ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח". רש"י מרמז לכך שמשה רבנו הוא החוט המקשר בין פורים לפסח – הוא מנהיג שהביא גאולה לישראל, הן בימי אחשוורוש (דרך מרדכי ואסתר, שהיו מושפעים מרוחו), והן ביציאת מצרים.
הבנה זו מעמיקה את משמעות השמחה בחודש אדר. איננו שמחים רק בגלל אירוע היסטורי שהתרחש, אלא בגלל נוכחות רוחנית מתמשכת – מזלו של משה רבנו – שממשיכה להשפיע עלינו לטובה עד היום.
כיום, כשאנו נכנסים לחודש אדר ומרבים בשמחה, אנו מתחברים לא רק לנס פורים, אלא למורשת העמוקה של משה רבנו, שהשפעתו ממשיכה לפעול בעולם. זוהי שמחה הנובעת מההבנה שיש לנו מנהיג רוחני שמגן עלינו, שהביא לנו תורה וגאולה, ושמזלו ממשיך להאיר את דרכנו.
בפרט בתקופות מאתגרות, השמחה של חודש אדר מזכירה לנו שמזלו של משה – מזל של גאולה והצלה – נמצא איתנו. כמו שגזירת המן התהפכה בזכות מזל חודש אדר, כך גם כל הגזירות והאתגרים שאנו מתמודדים עמם יכולים להתהפך לטובה.
"משנכנס אדר מרבים בשמחה" אינה רק הוראה לשמוח יותר בחודש; זו קריאה להתחבר למורשת של משה רבנו, לרוח של גאולה ושליחות, ולהפוך את המזל שלנו לטובה.
