בפרשת בשלח, ברגע המכריע על שפת ים סוף, משה מבטיח לעם ישראל: "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". מה שנראה כהבטחה מעודדת, הופך בהמשך התורה לאיסור מפורש: "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד".
הרמב"ם פוסק בנחרצות: "מותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים". זוהי תופעה יוצאת דופן – מצרים היא המקום היחיד בעולם שאסור ליהודים להתיישב בו. מדוע? במה שונה מצרים ממקומות אחרים בהם סבלנו, כמו בבל, ספרד, או גרמניה?
המכילתא מספרת שההתיישבות במצרים הייתה חסרת מזל. שלוש פעמים ניסו יהודים להקים בה קהילה, וכל הניסיונות הסתיימו באסון:
- בימי סנחריב, כשביקשו עזרה צבאית ממצרים נגד אשור.
- בימי יוחנן בן קרח, אחרי חורבן בית ראשון.
- בימי טריינוס, כשהוקמה הקהילה המפוארת באלכסנדריה.
השאלה מתחזקת כשמתבוננים בכך שדווקא גדולי ישראל התגוררו במצרים. הרמב"ם עצמו, שפסק את האיסור בנחרצות, חי שם מגיל 27 עד פטירתו בגיל 69. גם הרב עובדיה יוסף שימש כרב במצרים בצעירותו. כיצד?
הרדב"ז, שגם הוא שימש כרב במצרים, מסביר שהאיסור חל רק על השתקעות קבועה, לא על מגורים זמניים. לדבריו, הרמב"ם היה "אנוס על פי המלכות" כרופא המלך, וחי כל הזמן "על המזוודות" בציפייה לעלות לארץ ישראל. עובדה – הוא ציווה שלא לקברו במצרים אלא בטבריה.
אך הסבר זה מעלה תהייה גדולה יותר: מדוע דווקא מצרים? הרי נאמר "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" – אנו אפילו חייבים טובה למצרים על שאירחו את יעקב ובניו!
התשובה החסידית העמוקה היא שיהודי לא סתם מגיע למקום, אלא מוזמן אליו. כל מקום צריך את התיקון המיוחד שיהודי יכול להביא אליו. אבל מצרים – כבר אין בה מה לתקן. כדברי האר"י הקדוש, בזמן שהותם במצרים, בני ישראל "ביררו כל הקדושה שהייתה בקרבם ולא נשאר דבר". מצרים נשארה "כמצולה שאין בה דגים".
זהו גם ההסבר מדוע דווקא בפרשת בשלח נאמר האיסור. יציאת מצרים לא הייתה רק שחרור פיזי, אלא סיום תהליך רוחני של בירור וזיכוך. ברגע שהושלמה המשימה, אין עוד טעם לחזור. "לא תוסיפו לראותם" – כי אין שם מה לראות עוד.
לקח זה רלוונטי במיוחד לימינו: כשאנו שוקלים מעבר מקום או שינוי תפקיד, עלינו לשאול לא רק "מה נוח לי?", אלא "איפה אני נצרך?". איפה יש לי שליחות אמיתית לבצע?
החיים הם לא מסע תיירות, אלא שליחות. המקום אליו אנו מגיעים אינו מקרי, אלא מזמין אותנו לתקן ולהאיר. רק כשהשלמנו את המשימה, כמו במצרים, מגיע הזמן להמשיך הלאה.
