א. התלמודים הבבלי והירושלמי מדברים על החרטה של ה' מבריאת הדברים השליליים שבעולם.
ב. שאלנו: כיצד ניתן לומר שה' מתחרט?
ג. ביארנו: משמעות החרטה היא שאין צורך ורצון באותם דברים כשלעצמם והם עתידים להתבטל לגמרי בבוא העת, ולכן גם עכשיו אין להם כל חשיבות ולגיטימציה.
ד. הסברנו: לפי הירושלמי, גם בדברים שנראים לנו רעים לגמרי יש פוטנציאל שאותו ניתן להפוך לטוב והוא אכן יישאר לנצח. גם האנרגיה והכוחות החזקים שיש ביצר הרע שלנו יתהפכו בסופו של דבר לחיוביים. רק הגלות היא דבר שלילי לחלוטין, ולכן אותה הירושלמי לא מכניס לרשימה.
ה. הוספנו: הסבר להבדל בין שתי הגישות: כשמגששים באפילה יש להתמקד בשלילת הרע, ואילו כשהכל בהיר ומואר ניתן לראות את הטוב שבכל דבר.
ו. המסר: א. לעולם לא להשלים עם המצב השלילי. ב. לדעת שזה מצב זמני, ולא ליפול ברוחנו. ג. לנהוג בגאווה יהודית לנוכח רוחות הגלות.
