השאלה מדוע מזכיר מביא הביכורים דווקא את צרת לבן ומצרים מתבררת דרך הבנת מנגנון ההתרגשות האנושי. אנחנו יצורים הישגיים שמתרגשים כשמשיגים משהו אחרי שבעבר לא היה לנו. לכן מזכירים דווקא את הפעמים בהן היינו קרובים להצלחה ונכשלנו – זה מגביר את ההערכה לרגע הנוכחי.
לפעמים לוקח הקב"ה דברים טובים כדי שנעריך יותר את מה שהיה. המשל של העז שנכנסת לבית צפוף מדגים איך אובדן זמני יוצר הערכה מחודשת. הדרשה מלמדת שהודאה היא תנאי לקבלת הטוב. בתפילת הימים הנוראים עוברים מבקשה להודאה, ורק אז זוכים לבקש בהרחבה. המסר: כשיש לנו עיניים חדשות שרואות את הטוב – אנחנו זוכים לעוד ממנו.
מהלך הדרשה:
א. מצוות הביכורים ונוסח "ארמי אבד אבי".
ב. השאלה: מדוע דווקא לבן ומצרים ולא צרות אחרות?
ג. תירוץ האלשיך על הקשר בין לבן ומכירת יוסף.
ד. ביאור הרבי – מה שמרגש את מביא הביכורים.
ה. ההתרגשות מהישג אחרי שבעבר לא הצליח.
ו. הבעש"ט על עליות וירידות ברוחניות.
ז. הבת קול שמבטיחה לשנה הבאה.
ח. תפילת עשרת ימי תשובה – מבקשה להודאה.
ט. הטור על אמנות הריצוי.
י. המסר על הודאה לפני בקשה.
