בשיעור הנוכחי נעסוק במצווה המיוחדת שנאמרה לאהרן הכהן: "וְאַל־יָבֹא בְכָל־עֵת אֶל־הַקֹּדֶשׁ". פרשת אחרי מות פותחת באזהרה חמורה זו, שבאה בעקבות מות נדב ואביהוא, בני אהרן. הציווי הזה, המגביל את כניסת הכהן הגדול לקודש הקדשים, טומן בחובו משמעויות עמוקות הנוגעות ליחס שבין האדם לקדושה, לעבודת ה' ולמשמעות הגבולות בעבודת הקודש.
ויקרא
לא בורחים לשום מקום
לאיזו גאולה אנו מצפים? האם מסגרת העולם הנוכחית תישמר בביאת המשיח? ומדוע כל מצווה מזרזת את הגאולה?
