נדמה שקשה מאד להתמודד עם היצר הרע, ואולי הדרך היחידה היא פשוט 'להרים רגליים' ולברוח? לפעמים אכן צריך 'לברוח', אבל לא בפאניקה ובבהלה, אלא בשיטתיות ובצורה מסודרת
הרגש הטבעי אומר לנו לקיים את המצוות בהזדמנות הראשונה שיש לנו, כך גם מדריכים אותנו חז"ל. אלא שיחד עם זאת, עלינו להיזהר לא לקיים את המצווה מוקדם מדי, בלי הכנה. את זה אנחנו לומדים מההתנהגות מעוררת הפליאה של משה רבינו, המתוארת בפרשה.
האם ראוי לרוץ קדימה בהתלהבות או שלעתים נכון גם להתמהמה לטובת מטרה גדולה יותר?
