לאחר המבול נח נוטע כרם, שותה מן היין ומתגלה בתוך אוהלו. חם רואה את מצבו ומספר לאחיו, ואילו שם ויפת מכסים את אביהם בלי להביט בו. התורה מוסיפה ומדגישה: "וערוות אביהם לא ראו". הרבי מסביר שלא מדובר רק בשמירה על העיניים, אלא בכך שהם לא ראו באביהם רוע וחיסרון. הם ראו רק את העבודה המוטלת עליהם: לכסות ולתקן.
כל מה שאנו רואים הוא בהשגחה פרטית. כשמראים לנו כישלון של אדם אחר, עלינו לעזור לו לתקן בדרכי נועם. אבל אם אנחנו מתמקדים ברוע שלו ולא במשימה שלנו, זה סימן שעלינו לתקן גם את עצמנו. השיעור מלמד להבחין בין טיפול בבעיה לבין שיפוט של האדם, ולהימנע גם ממחשבות שליליות עליו.
סיכום השיעור:
- שומרים על צניעות – שם ויפת מכסים את נח בהליכה אחורנית, ונזהרים שלא לראות את ערוות אביהם. התורה מלמדת על חשיבות השמירה על העיניים.
- מחשבות טובות – התוספת "וערוות אביהם לא ראו" מלמדת שהם לא הרגישו רוע וחיסרון אצל אביהם. איסור לשון הרע מחייב לשמור גם על המחשבה, ולא רק על הדיבור.
- סימן מלמעלה – ראיית כישלונו של הזולת אינה מקרית. היא מטילה על הרואה אחריות להוכיח בדרכי נועם ולעזור לתקן, אך יכולה גם להצביע על דבר שעליו לתקן בעצמו.
- הזולת הוא ראי – ההבדל תלוי במה שמודגש אצלנו: אם אנו רואים משימה לעזור, זו ההוראה למעשה; אם אנו מתמקדים בכמה האחר רע, זה סימן שהרע שלו משקף רע שקיים גם בנו.
- לתקן בלי לראות – אין להתעלם מהבעיה, אלא להתמקד בתיקונה בלי להדביק אותה לאדם. גם בזמן הטיפול בזולת יש להשתדל להסיח מחשבות שיפוטיות ולפעול באהבת ישראל.
