חג הסוכות הוא חג מוזר: אנשים עוזבים את ביתם היציב ועוברים לגור באוהל רעוע – ודווקא זה "זמן שמחתנו"! התורה מצווה "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל". הגמרא מביאה מחלוקת: רבי אליעזר – ענני כבוד (הגנה פלאית), רבי עקיבא – סוכות ממש (אוהלים רעועים). שיטת רבי עקיבא תמוהה: איפה הנס בלגור באוהלים? הרבה עמים נוודים חיים כך! ועוד תמוה: למה זה "זמן שמחתנו"?
הרבי מסביר: הנס של רבי עקיבא הוא הכי גדול – הסוכות מזכירות שהחיים נעים, נדים ומלאי אי-וודאות, אבל בסוף מגיעים ליעד! 40 שנה במדבר, המון רגעים שחשבו שאיבדו את הכיוון – אבל היה נהג ותוכנית. המסר: כשאדם מתמודד עם חוסר ודאות, הוא צריך לבנות ביטחון פנימי – לדעת שהקב"ה לא מניח את ההגה. השיר "א סוכהלע א קליינע" מבטא זאת: "עוד רגע תיפול הסוכה" – אבל לא, היא עומדת כבר אלפיים שנה.
מהלך הדרשה:
א. החג השובר שגרה: עוזבים בית ועוברים לאוהל.
ב. התורה: "למען ידעו דורותיכם".
ג. מחלוקת: ענני כבוד או סוכות ממש.
ד. תמיהה: איפה הנס? רבים חיים באוהלים! זה "זמן שמחתנו"?!
ה. החיים נעים ונדים – אבל מגיעים ליעד.
ו. שנה במדבר – הרבה אי-וודאות, אבל היה תוכנית.
ז. המסר: לבנות ביטחון פנימי.
ח. מזמור כז: "כי יצפנני בסכה ביום רעה".
ט. הסוכה עומדת כבר אלפיים שנה.
י. אהבה אמיתית = גם לפנק וגם לדרוש.
יא. הטלטולים היו המנוף להקמת העם.
