סיפור מרתק בגמרא מלמד על שלושה תחומים מיוחדים שהקב"ה שמר תחת שליטתו הבלעדית. בימי אליהו הנביא, כשהמלך אחאב ואיזבל הובילו את העם לעבודה זרה, התעמת אליהו עם המלך בשאלה מדוע למרות עבודתו לבעל, הגשמים ממשיכים לרדת. בתגובה, ביקש אליהו מהקב"ה את "מפתח הגשמים" כדי לעצור אותם.
הגמרא מלמדת שישנם שלושה מפתחות שהקב"ה לא מסר לשליח: מפתח של גשמים, מפתח של חיה (לידה), ומפתח של תחיית המתים. אלו הם שלושת התחומים שנשארו תחת שליטתו הישירה של בורא העולם, ללא תיווך של מלאכים או שליחים.
הסיפור ממשיך: כשאליהו התארח אצל האישה הצרפתית שכלכלה אותו בתקופת הבצורת, בנה חלה ומת. האישה התחננה בפניו להחיות את בנה. אליהו ביקש מהקב"ה את מפתח תחיית המתים, אך נענה שאי אפשר למסור לבשר ודם שני מפתחות בבת אחת. רק לאחר שהחזיר את מפתח הגשמים, קיבל את הכוח להחיות את הילד – ומיד החלו לרדת גשמים.
מה המשמעות העמוקה של "שלושת המפתחות" הללו? הם מייצגים שלושה תחומים בהם מתגלה באופן הברור ביותר שליטתו המוחלטת של הבורא בעולם. גשמים מסמלים את הפרנסה והקיום היומיומי; לידה מייצגת את המשכיות החיים ויצירת חיים חדשים; ותחיית המתים מסמלת את השליטה המוחלטת על גבול החיים והמוות.
מבין השלושה, כוח הלידה תופס מקום מיוחד בהקשר של מצוות כיבוד הורים. העובדה שהקב"ה שומר את "מפתח הלידה" לעצמו מלמדת שכל לידה היא בעצם נס אלוקי ישיר. ההורים אינם רק "סיבה טבעית" להבאת ילד לעולם, אלא שותפים פעילים עם הקב"ה במעשה בראשית.
זוהי הסיבה שהתורה משווה את כבוד ההורים לכבוד שמים: "נאמר 'כבד את אביך ואת אמך' ונאמר 'כבד את ה' מהונך' – השווה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום". ההורים זכו למפתח מיוחד שהקב"ה שומר לעצמו, והפכו לשותפים במעשה הבריאה האלוקי.
הרבי מליובאוויטש מוסיף נקודה עמוקה: כשזמרי חטא עם המדיינית, החומרה המיוחדת הייתה בכך שהוא לקח את כוח ההולדה – המפתח המיוחד שניתן מהקב"ה – והשתמש בו נגד רצון ה'. לכן נאמר על פנחס "תחת אשר קינא לאלוקיו" – הוא קינא על השימוש לרעה במתנה המיוחדת שנתן האלוקים.
ההבנה הזו משנה את כל היחס למצוות כיבוד הורים. זו אינה רק חובה מוסרית של הכרת הטוב, אלא הכרה בכך שההורים הם השותפים הקרובים ביותר לקב"ה בבריאת חיים חדשים. כשילד מכבד את הוריו, הוא מכיר בעצם בקדושת החיים ובמקורם האלוקי.
זוהי גם אחריות עצומה להורים עצמם: העובדה שזכו לקבל "מפתח" כה יקר מחייבת אותם להשתמש בו בקדושה ובאחריות. עליהם לזכור תמיד שהם שותפים במעשה אלוקי, ולגדל את ילדיהם מתוך הכרה בשליחות הקדושה שקיבלו.
לכן נבחרה מצוות כיבוד הורים להינתן במרה, עוד לפני מתן תורה, יחד עם מצוות שבת ודינים. שלוש מצוות אלו מבטאות את השותפות המיוחדת בין האדם לקב"ה בקיום העולם – בזמן (שבת), במשפט (דינים), ובמעשה הבריאה עצמו (כיבוד הורים).
