פרשת במדבר עוסקת בסידור מחנה ישראל ובהגדרת תפקידי הכהנים והלויים. בתוך ההוראות המפורטות על אחריותם של אהרן ובניו, מופיעה אזהרה חמורה: "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת". ביטוי זה, המופיע פעמיים בספר במדבר, מציב גבול ברור בין הכהנים העוסקים בעבודת המקדש לבין כל האחרים – אפילו לויים – הנחשבים "זרים" לעניין העבודה.
במהלך השיעור נבחן את המשמעויות השונות של אזהרה זו כפי שהן משתקפות במקורות. נראה כיצד הפסוק שימש לא רק כהוראה הלכתית אלא גם כביטוי סמלי לקדושת המקדש וכמטאפורה לחורבן. נעמוד על היבטים הלכתיים, היסטוריים ורעיוניים הקשורים לאזהרה זו, ועל המתח שבין גבולות לבין נגישות בקדושה.
