בפרשת החודש מעוררים את הציבור להזדרז ולהכין את קרבן הפסח. מאמרי 'החודש' עוסקים בחלקם הגדול במהות הקרבן הייחודי הזה – כמו המאמר הזה משנת תשכ"ט.
תוכן המאמר:
- חטאת ציבור מהעז ולא מכבש; עולת ציבור מכבש ולא מעז; הפסח גם מעז וגם מכבש בשוה.
- חטאת – במהותה כפרה על חטא. עולה – במהותו איננו קרבן כפרה. ועל כן: חטאת שייכת לעבודת התשובה, ועולה לעבודה הסדירה, "עבודת הצדיקים".
- בחז"ל מצינו שעיזים קשורות לשחרות, חושך ולילה; ורחלים ללובן, אור ויום. יום ואור – גילוי אלוקות. לילה וחושך – העלם והסתר, גלות, שממנו מגיע החטא. חטאת, עזים, חושך – עבודת בעלי תשובה. עולה, כבשים, אור – עבודת הצדיקים.
- בקרבן פסח יש את שתי הבחינות: מהדגשת נושא הטהרה באפר פרה קודם הפסח אנחנו מבינים שיש עניין של היטהרות וכפרה לקראת הפסח, ומכאן הפסח עניינו תשובה – עזים. אך אין זה מחייב, ויש כאלו שאינם זקוקים לכפרה הזו, ועבורם הפסח הוא עבודת הצדיקים – כבשים.
- לגלות מצרים היתה מטרה: לתקן את קלקול האדם הראשון – בעלי תשובה. יציאת מצרים היתה בבחינה של התחלה חדשה לגמרי: צדיקים. ההקדמה לפרשת קרבן פסח היא "החודש הזה לכם" – חידוש הלבנה הוא בעקבות ההיעלמות שלה, והיא "פריצה חדשה" – בעלי תשובה. אך החידוש הוא כה מוחלט שהוא פותח מנייה חדשה לגמרי, כאילו אין עבר – צדיקים. בלקיחת הפסח: משכו – להיפרד מתפיסת הכבשים כעבודה זרה, בעלי תשובה. וקחו – לקיחה לשם מצוה, צדיקים.
- בכללות עבודת השם: יהודי נקרא להתנהגות של "עולת תמיד", עשייה מתמדת של מצוות – צדיקים; ועם זאת לפרוץ כל הזמן את הגבולות, "כל ימיו בתשובה" – בעלי תשובה. משיח בא כדי להביא גם את ה'צדיקים' ל'תשובה' – ועל כן גם כעת בזמן ההכנה למשיח יש לעסוק ב'צדיקים' וב'תשובה'. וגם לעתיד לבוא: נקודת החידוש של הגאולה העתידה על פני גאולת מצרים שהיא תהיה "בשובה ונחת", בסדר מסודר וברוגע – צדיקים. אבל מהותה היא להשיב את הצדיקים בתשובה – בעלי תשובה.
