זהו רגע השיא של מגילת אסתר. המתח מגיע לנקודה הקריטית ביותר. הגזירה הנוראה מתפרסמת והמן מתחיל בהכנות לביצוע התוכנית השטנית "להשמיד להרוג ולאבד את כל עם מרדכי טף ונשים ביום אחד". מרדכי השבור שולח שליח דחוף אל המלכה, אך אסתר מסרבת לשתף פעולה. היא מסבירה בחרדה שכבר שלושים יום לא נקראה אל המלך, ואם תיגש אליו ביוזמתה, חייה יהיו בסכנה.
מרדכי מגיב בחריפות ושולח לה מסר מזעזע: "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?".
וכאן עולה תמיהה גדולה: מדוע מרדכי מסיים את דבריו הנחרצים במשפט ספקני כל כך? "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?". האם כך מניעים אדם לפעולה נחושה בשעת משבר? הרי מרדכי הוא המנהיג, נשיא הדור, חבר הסנהדרין, ועליו להכריז בפסקנות: "לעת כזאת הגעת למלכות!". אני קובע שרק בשביל הרגע הזה הגעת לכאן! מדוע הספקנות דווקא ברגע הקריטי?
בהתוועדות פורים תשכ"ב, הציג הרבי מליובאוויטש הסבר עמוק ומרגש: מרדכי לא התכוון להטיל ספק בייעודה של אסתר, אלא להביע הזדהות עם תחושותיה. "מי יודע?" – מי אכן יכול לענות על השאלות העמוקות והכואבות שמתעוררות בלבך? את שואלת בכאב "למה אני? למה נגזר עלי לחיות עם בעל מטורף כזה? מדוע עלי להקריב את עצמי כדי להציל את ישראל?"
"מי יודע" – מי יכול לענות על שאלת ה"למה"? אבל למרות ששאלת ה"למה" נותרת ללא מענה, דבר אחד בטוח: "לעת כזאת הגעת למלכות!". אם את כאן – יש משימה שמחכה לך, והיא נמצאת כאן בהווה. אפשר להעביר את החיים בשאלת ה"למה", אבל יהודי לא שואל "למה", הוא שואל "מה". מה הקב"ה רוצה ממני כעת? והדרך הטובה ביותר להשיב היא פשוט להביט סביב ולהתמקד במשימות שמחכות לי ובהזדמנויות שנקרות בדרכי.
דברי מרדכי לאסתר מהדהדים בחיים של כל אחד מאתנו. כולנו חווים רגעים שבהם אנו שואלים: למה אני? למה דווקא אני נמצא במצב כזה? למה אני סובל? למה אני מתמודד עם אתגר זה? למה משימה זו נפלה בחלקי?
התשובה של מרדכי עמוקה ומשנה חיים: "מי יודע" – אין לנו תשובה על שאלת ה"למה". אין לנו את היכולת להבין את כל שיקולי ההשגחה העליונה. אבל "לעת כזאת הגעת למלכות" – יש לנו תשובה ברורה מאוד לשאלת ה"מה". אם אתה נמצא במצב מסוים, אם התגלגלת לתפקיד מסוים, אם ניצבת בפני אתגר מסוים – זה לא מקרה. יש לך משימה שם, יש לך תפקיד ייחודי שרק אתה יכול למלא.
מרדכי מלמד את אסתר – ואותנו – שיעור עמוק: במקום להתמקד בשאלות שאין עליהן תשובה, במקום להתבוסס בתהיות ובספקות, עלינו להתמקד במה שאנחנו יכולים לעשות כאן ועכשיו. לכל אחד מאיתנו יש "מלכות" אישית – סביבה, יכולות, מצב חיים – שאליה הגענו "לעת כזאת". והמבחן האמיתי אינו האם אנחנו מבינים למה, אלא האם אנחנו ממלאים את התפקיד שלנו.
כשאנחנו ניצבים בפני קשיים, כשאנחנו חווים כאב או סבל, כשאנחנו מרגישים שאנחנו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון – דבריו של מרדכי מציעים גישה אחרת: אולי אתה בדיוק במקום שאתה אמור להיות, בדיוק בזמן שאתה אמור להיות בו. "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?"
אסתר יכלה להמשיך לשאול למה היא נבחרה להיות מלכת פרס, למה היא צריכה להסתכן, למה דווקא עליה מוטלת האחריות להציל את העם היהודי. במקום זאת, היא בחרה לקבל את האתגר: "לך כנוס את כל היהודים… וצומו עלי… ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, וכאשר אבדתי אבדתי".
יש בתגובה זו של אסתר שילוב מופלא של אמונה וענווה. היא אינה יודעת אם תצליח; היא אינה יודעת אם תשרוד; היא אינה מבינה את כל התמונה. אבל היא יודעת שיש לה תפקיד, וזה מספיק.
זה לקח עמוק לחיים בעידן שבו אנחנו רגילים לקבל תשובות מיידיות, בעידן של "חיפוש בגוגל" שמבטיח מידע על כל דבר. חלק מההבשלה האנושית היא קבלת העובדה שיש דברים שאיננו יכולים להבין, שאלות שאין עליהן תשובות פשוטות. אבל אי-הידיעה אינה פוטרת אותנו מאחריות; להיפך, היא מעמיקה אותה.
כשאדם מבין שהוא לא נמצא במקום כלשהו במקרה, שכל מצב בחייו הוא הזדמנות למילוי תפקיד, לתיקון, לשליחות – זה משנה את כל גישתו לחיים. במקום להרגיש קורבן של נסיבות, הוא מרגיש שליח; במקום להרגיש אבוד, הוא מרגיש בעל כיוון; במקום להרגיש חסר משמעות, הוא מרגיש חלק ממשהו גדול יותר.
"ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?" – זו אינה שאלה רטורית; זו הזמנה להתבוננות עמוקה. מדוע אני כאן? מהו התפקיד שלי? איך אני יכול לתרום? איך אני יכול לגדול? איך אני יכול להפוך את הנסיבות הנוכחיות למנוף לצמיחה ולשינוי?
פורים הוא חג שמדגיש את ההסתר, את העובדה שהקב"ה פועל מאחורי הקלעים. גם בחיים שלנו, רוב הזמן, איננו רואים את התמונה המלאה. אנחנו הולכים באמונה, צעד אחר צעד, עושים כמיטב יכולתנו בכל מצב, ומאמינים שיש משמעות, יש תכלית, יש "לעת כזאת".
כשאנחנו מתמודדים עם שאלות ללא מענה, עם ספקות, עם חוסר בהירות – דבריו של מרדכי יכולים להדהד בנו: מי יודע אם לעת כזאת הגעת למקום שבו אתה נמצא? אולי יש לך תפקיד ייחודי כאן, משימה שרק אתה יכול למלא, דרך שרק אתה יכול להאיר?
