אחת הסוגיות הנידונות במאמרי פרשיות וישב עד ויחי היא סוגית השבטים ועבודתם השונה מזה לזה, בדגש על יוסף ועבודת השם הייחודית לו.
המאמר "ואני נתתי לך" מדגיש את תפקידו הרוחני של יוסף, לצד תפקיד יתר השבטים – והמשמעות שנותנת עבודתו של יוסף בעבודת האחים האחרים.
תוכן המאמר:
- שאלה: מדוע ענין התפילה שייך דוקא ליוסף? עבודת האבות שייכת לכל אחד, עבודת השבטים היא בחילוק זה מזה ולא עבודת כל השבטים שייכת לכל אחד. חילוק עיקרי בין עבודת יוסף ויתר השבטים – שהם בבחינת 'העלאה', והוא בבחינת 'המשכה'. בכללות עבודת התפילה עניינה העלאה, וענין התורה הוא המשכה.
- "יוסף הורד מצרימה" – כי הוא מי שיכול להביא אלוקות גם למצרים, ובכך לברר את המקומות הנמוכים ביותר, בחינת "שכם" ואחוריים. וכך גם האדם באמצעות התורה הוא יכול לברר את החלקים הכי נמוכים באישיות שלו, ה"שכם" שלו.
- שתי התנועות של העלאה והמשכה ישנם בפרטות גם בתוך התורה והתפילה עצמם. בתורה: המשכה – תורה שבכתב, שהיא כאן כפי שהיא למעלה. העלאה – תורה שבעל פה הקשורה ביגיעה והבנת האדם. בתפילה: עיקר התפילה הוא העלאה, אבל הבקשות שבשמו"ע הם שאלוקות תושפע בגשמיות וזהו המשכה. וגם בפשטות התפילה כוללת חלקים מן התורה, ובתורה יש חלקים של תפילה (כתהלים).
- רק על ידי ה"המשכה" למטה מאוד מאוד – יכולה להיות משם העלאה. כמשל המנוף המרים דוקא מהחלק הכי תחתון. – וכך בעקבות יוסף, דוקא מצרים היא נקודת ההרמה וההגבהה של העולם.
- שני ביאורים בתפקידו של יוסף על כל השבטים "בחרבי ובקשתי": א. רק באמצעות ההמשכה למטה מטה – שייכת העלאה ובירורים ("חרבי וקשתי") מהמטה מטה. ב. בכלל ענין הבירורים יכול להיות רק בהקדמת התורה. ועל כן עבודת יוסף מהווה הקדמה ונתינת כח לעבודת השבטים.
