"מה צריך יהודי?" אמרו בישיבות "שטענדער (משענת ספרים) עם גמרא מהודרת, כוס קפה וסיגרייה משובחת".
זו כנראה אמירה שמותאמת לעולמם של צורבים, תלמידי ישיבה צעירים. אם תשאלו "מה צריך יהודי" אדם בעל משפחה, התשובה תהיה קצת פחות נוצצת. בחיים האמיתיים משמשים הצרכים הרוחניים והגשמיים שלנו בעירבוביא, והמעבר המתמיד ביניהם, מעורר אצל עובד השם סוג של 'כף הקלע' לא נעים.
במאמר "פדה בשלום" של הרבי הרש"ב (שנת תרס"ח) עוסק הרבי הרש"ב בנושא הזה, תוך התבוננות בסיפור "גניבת" הברכות של יעקב אבינו.
תוכן המאמר:
- יעקב אבינו נקרא בשם ”יעקב“ על שם העקבה והמרמה שבהן הוא לקח את הברכות מיצחק. ונשאלת השאלה: מדוע לקיחת הברכות הייתה צריכה להיות במרמה?
- הברכות שיועדו לעשו מעניקות שפע של גשמיות, ולכן יעקב היה חייב לקחת אותן דווקא במרמה: על ידי שימוש נכון בגשמיות לשם שמים, מבררים את הניצוצות האלוקיים שבדברים הגשמיים ומוסיפים אור וחיות בנפש האלוקית. אך זאת רק בתנאי שלא עושים זאת בבחירה ובאופן מודע מתאמצים ומשתדלים לרדוף אחרי הגשמיות, אלא רק ”במרמה“.
- בעיסוק בגשמיות צריך להפריד בין החיות והאנרגיה שבגשמיות לבין המעטפת החיצונית והשלילית שבה ולנטרל אותה, ואחר כך להשתמש בפועל בכוחות הגשמיים ולנצל אותם לעבודת השם. כך הדברים הגשמיים ’מתבררים' וניצוצות הקדושה שבהם עולים לאלוקות ומביאים תוספת אור וחיות ברוחניות ובגשמיות.
- הגישה הנכונה לגשמיות דורשת הקדמה של התבוננות בתפילה בכך שיש אור וחיות אלוקיים בכל דבר גשמי והם העיקר.
- העיסוק של יהודי בגשמיות בכוונה לשם שמים היא בדרך של ערמה ומרמה: בעת ההתעסקות בדברים הגשמיים, המוח והלב של יהודי עוסקים בעיסוק הגשמי, בעוד הכוונה לשם שמים נסתרת. זו בעצם הונאה – כי לאחר מעשה, בעת הלימוד והתפילה בכוח האנרגיה הגשמית, מתגלה שכל חפצו ורצונו הם באלוקות ולא בגשמיות.
