כולנו לוחמים. מלחמת היצר, היא מלחמה יומיומית, מתמדת. והיא הנושא שהעסיק לאורך כל הדורות את בעלי המוסר. החסידות, עם התגלותה, פתחה אפיקים חדשים במלחמה הזו, ושינתה את כל המערכה.
במאמר "פדה בשלום" משנת תשל"ט, פורס הרבי את דרכי המאבק השונות, והמעלות שבכל אחת מהם, ובראשם שיטת ה'יחידה' שפיתחה החסידות.
תוכן המאמר:
- ”פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי“. שאלה: ”קרב“ הוא שיא הלוחמה, ואילו ”שלום“ הוא שיא האידיליה. ואם כן, איך ייתכן שהפדייה מן ה“קרב“ תהיה ב“שלום“?
- סוגי העבודה השונים של ’מלחמה‘ ו‘שלום‘ מגולמים בעבודת התפילה, שהיעד שלה הוא אהבת השם – בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך.
- גם בעבודה בדרך מלחמה יש מדרג: תפילה – בתפילה יהודי מופשט מענייני העולם ועוסק בהתבוננות באלוקות. זו לוחמה בחץ וקשת, מרחוק. אוכל – בשעת האכילה והשתייה, יהודי צריך לשמור על רוח התנגדות, ולאכול לשם שמים ולא כדי למלא את תאוותו. זו לוחמה בחרב, בקרבה פיזית אך ללא מגע ישיר. מסחר – בשעת העיסוק בעבודה, יהודי נוהג על פי הכללים המקובלים בעולם, תוך כדי שמירה על האמונה והתכלית האמתית של העבודה. זו לוחמה בקרב מגע.
- וזו משמעות הפסוק ”פדה בשלום נפשי מקרב לי – כי ברבים היו עמדי“: על ידי התעוררות והתגלות של ה“יחידה“ שבנפש, גם עבודת הבירורים שנעשית בשיא הקרביות, נעשית באופן שהכוחות המתנגדים לאלוקות מתבטלים לחלוטין. ויותר מכך: גם הכוחות המתנגדים לאלוקות נכללים ב“יחידה“.
- גאולת רבותינו נשיאינו, מנהיגי החסידות, קשורה ל“פדה בשלום מקרב לי“: המאסר היה תוצאה של הלשנה של אנשים קרובים ביותר, ובכל זאת, השחרור היה בשלום ובשלמות – ושימש מניע להפצת החסידות, שתביא את הגאולה, אז ישררו שלום ושלווה אמתיים ומושלמים.
