א. שאלה: האם סדר התפילות הוא שחרית-מנחה-ערבית כפי שתיקנו אותן האבות, או שסדרן הוא ערבית-שחרית-מנחה כפי שמשמע מההלכה?
ב. בהקדים: יש שני סדרי יום מקבילים: "כבריאתו של עולם", מחושך לאור – סדר זה מסמל את עבודת האדם להאיר את חשכת העולם. "קדשים", סדר עבודת הקרבנות בבית המקדש המתחיל באור היום – סדר זה מסמל את עבודת האדם להתנתק מחושך העולם ולהתעלות למרחב הקדושה.
ג. הביאור: בתפילה יש ייצוג לשני הסדרים. מצד אחד היא 'בקשת צרכיו', הצפה של הבעיות מהחיים ועיסוק בעולם; מצד שני היא 'עבודה שבלב', התעלות מהעולם. לכן שני הצדדים נכונים: גם שחרית-מנחה-ערבית שמתחיל באור היום, וגם ערבית-שחרית-מנחה שפונה מחושך לאור.
ד. מסקנה: מכך שההלכה קובעת שסדר התפילה מתחיל בערבית מובן שהיסוד העיקרי של התפילה הוא "בקשת צרכיו", ואלמנט ה"עבודה שבלב" נדרש כדי שהתפילה תהיה ברגש נכון ואותנטי.
