בשיעור שלפנינו נלמד את חלקו השלישי של פרק יט (פסוקים מא-מד) ואת פרק כ, המתארים את מרד שבע בן בכרי:
בקבלת הפנים התעורר פולמוס: נציגי ישראל התלוננו שיהודה מיהרו להעביר את דוד לבד. בתגובה טענו יהודה שדוד הוא בן שבטם, אך בני ישראל טענו שהם הרוב. בעקבות זאת קם שבע בן בכרי, הכריז ששבטי ישראל אינם מחוייבים לדוד, והצליח לסחוף רבים אחריו.
לאחר שדוד חזר לביתו, ביקש מעמשא לאסוף את שבט יהודה למרדף תוך שלושה ימים. עמשא התעכב, ודוד ביקש מאבישי לצאת עם הנמצאים בירושלים. בדרכם פגשו את עמשא ויואב הרג אותו בעורמה. הם המשיכו לאבל מחולה, שם התבצר שבע בן בכרי, וביקשו לפרוץ לעיר. אשה חכמה דאגה שראשו של שבע יושלך אל יואב והוא עזב את העיר.
לאורך השיעור הרחבנו בפרטים שונים על פי דברי חז"ל:
זהותו של שבע בן בכרי; מדוע לא קרב דוד אל הפילגשים; מדוע התעכב עמשא ולא חזר בזמן; זהותה של האשה החכמה ופרטי הדו-שיח בינה ליואב; דין הנלמד מהמקרה בהלכות הצלת נפשות; תפקידו של 'עירא היאירי'.
סיכום השיעור:
- בקבלת הפנים נכחו מיעוט קטן של בני ישראל, וכל שבט יהודה. בעקבות זאת התעורר פולמוס: נציגי ישראל הביעו טרוניא על כך שיהודה מיהרו להעביר את דוד לבדם. בתגובה טענו יהודה שדוד הוא בן שבטם, אך בני ישראל טענו שהם הרוב ודוד שייך להם יותר.
- במקום נכח אדם בשם שבע בן בכרי, שקם והכריז ששבטי ישראל אינם מחוייבים לדוד כלל. בעקבות זאת התפזרו בני ישראל, ובני יהודה העלו לבדם את דוד לירושלים.
- דוד חזר לביתו ובנה מקום לעשר הפילגשים, שם דאגו לצרכיהם, אך הוא לא קרב אליהם עוד.
- לאחר מכן קרא לעמשא וביקש ממנו לאסוף את שבט יהודה למרדף אחרי שבע – תוך שלושה ימים. עמשא התעכב, ודוד ביקש מאבישי לאסוף את הנמצאים בירושלים ולצאת למרדף. הם יצאו ובדרך פגש יואב את עמשא והרג אותו בעורמה. את גופתו השליכו לשדה, כדי שלא תפריע למרדף.
- במרדף הגיעו עד אבל מחולה, שם התבצר שבע בן בכרי. הם ביקשו לפרוץ לעיר, אך אז קראה אליהם אשה חכמה והציעה שלום. יואב ביקש את ראשו של שבע, והאשה דאגה שהוא יושלך אליהם. יואב עזב את העיר וחזר לירושלים.
