למה 'המוציא ממצרים' ולא 'בורא עולם'?

נפגשים שני ענקי עולם כרבי אברהם אבן עזרא ורבי יהודה הלוי, ומטרידים את מוחם בשאלה עצומה: למה הקב"ה מגדיר עצמו בעשרת הדיברות כ'מוציא ממצרים' ולא הרבה יותר מזה, כבורא שמים וארץ? הנותן לחם לכל חי, מביצי כינים עד קרני ראמים?

"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" – כך נפתחים עשרת הדיברות. האבן עזרא מספר: "שאלני ר' יהודה הלוי: למה הזכיר 'אשר הוצאתיך מארץ מצרים' ולא אמר 'אשר עשיתי שמים וארץ ואני עשיתיך'?".

השאלה חודרת ללב. כיצד יתכן שבפעם היחידה בהיסטוריה בה שולף הקב"ה כרטיס ביקור ומציג עצמו, נכתב בכותרת הראשית: "הקדוש ברוך הוא", ובכותרת המשנה: "המוציא ממצרים". כאילו זה כל מה שעשה ועושה רבש"ע?

למה הדבר דומה? נחשוב על נער שמחציף פניו לאביו. האבא מתיישב אתו לשיחה ואומר: אתה חייב בכבודי, כי פעם כשהיית בכיתה ו', החבר'ה מהשכונה התרגזו להרביץ לך ואני הצלתי אותך מהם… זה הרי מגוחך, כי אם יש ילד חי ומתפקד – זה בזכות מסירותו של האבא. למה, אם כן, מצמצם הקב"ה את גדולתו לאירוע נקודתי שהתרחש לפני 3300 שנה?

האבן עזרא עצמו עונה כי הקב"ה נוקט בהתגלות מוכחת שנראתה לעיניהם. בעוד שבריאת העולם היא אמונה, הרי יציאת מצרים לאותו דור הייתה חוויה ממשית שחלפו ממנה רק 50 יום. הוא מוסיף: "כי אין מעלות בני אדם שוות באמונתם בלבם שהם מאמינים בשם הנכבד… ואם יבא אפיקורוס ויערער כי אין אלוקים ישימו ידם לפיהם כי לא ידעו להשיב… ואולם בעבור האותות שעשה ה' במצרים, אמר משה 'אתה הראת לדעת', שהכל ראו זה, חכמים ושאינן חכמים".

אולם רש"י כותב בפשטות רבה תשובה אחרת לגמרי, וזה מה שנוגע לענייננו: "'אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים' – כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי".

בפתח עשרת הדברות, כשמטיל הקב"ה את השלשלאות שכובלות אותנו, הוא מסביר את יסוד שעבודנו אליו: על מנת כן הוצאתי אתכם משם, שתהיו משועבדים לי.

התשובה של רש"י מפתיעה ומעוררת שאלות. האם יציאת מצרים הייתה רק החלפת אדונים? האם עברנו מעבדות פרעה לעבדות ה'? איזו בשורה יש כאן?

אבל כשמעמיקים, מבינים את החידוש העצום. עבדות למצרים הייתה עבדות לחינם, ללא תכלית וללא משמעות. בניית ערי מסכנות שאין בהן צורך, עבודה בפרך שנועדה רק לשבור את הרוח. לעומת זאת, "עבדות" לה' היא עבדות עם תכלית – להיות שותפים בתיקון העולם, להאיר את החושך, להפיץ צדק ומוסר.

יתרה מכך, הקב"ה לא אומר "אני בורא העולם ולכן אתם חייבים לי". הוא אומר "אני הוצאתי אתכם ממצרים". כלומר, אני זה שדאג לכם, שהציל אתכם, שנתן לכם חירות. המחויבות שלכם אלי היא לא מתוך כפייה אלא מתוך הכרת טובה.

זה כמו הורה שאומר לילד: "אני לא דורש ממך כבוד כי אני אבא שלך, אלא כי אני דואג לך, אוהב אותך, משקיע בך". זו מערכת יחסים של אהבה, לא של כוח.

וכך אומרת הפרשה הבאה אחרי מתן תורה: יהודי שמכר עצמו לעבד ובוחר להישאר שם אחרי שש שנים, רוצעים את אוזנו במרצע. עונש משפיל ביותר. שכן "אוזן זו ששמעה בהר סיני 'כי לי בני ישראל עבדים' ולא עבדים לעבדים".

עבדות לבני אדם היא השפלה. עבדות לה' היא התרוממות. כי כשאתה עבד ה', אתה משוחרר מכל עבדות אחרת. אף אחד לא יכול לשעבד אותך, כי אתה כבר משועבד למלך מלכי המלכים.

המסר של "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" הוא מהפכני: אני לא מכריח אתכם להיות עבדי. אני מזכיר לכם שכבר בחרתם בזה כשיצאתם ממצרים. כשהעדפתם ללכת אחרי למדבר, במקום להישאר בבטחון של מצרים. זו בחירה שלכם, והתורה שאני נותן לכם היא המשך טבעי של הבחירה הזו.