"מצווה ראשונה ממצוות עשה: לידע שיש שם א-לוה, שנאמר: אנכי השם אלקיך" – כך פותח הרמב"ם את רשימת המצוות שבראש ספרו הגדול. מהי משמעות אותה "מצווה ראשונה" – לדעת את השם? כיצד, בעצם, מקיימים אותה?
"אני מאמין באמונה שלמה", ו"אנחנו מאמינים בני מאמינים"; אך האם די בכך? למה, שואל את עצמו היהודי המאמין, אני לא מרגיש שזה אומר לי משהו? האם יש בכלל דרך ליצור 'היכרות' עם הקדוש ברוך הוא? "אלוקים, נעים להכיר" – זה מציאותי?…
שאלות אלו העסיקו רבים מחכמי ישראל, הן אלו המשתייכים לאסכולת ה'חקירה האלוקית', ובראשם הרמב"ם, ובוודאי את בעלי הקבלה. גישת החסידות לנושא יסודי ומהותי זה מתבארת במאמר שלפנינו, "וידעת היום" – מאת אדמו"ר הזקן.
תוכן המאמר:
- שתי מצוות שונות: ידיעת השם ואמונה בהשם.
- מצוות ידיעת השם היא "הכרה והרגשה" ו"העמקת הדעת" בכך שהקדוש ברוך הוא בורא את העולמות מאין ליש ומחיה אותם.
- "סובב כל עלמין" אינו בגדר העולמות כלל, ולכן אינו נתפס בשום שכל והשגה, אלא רק באמונה.
- צריך לקבוע את האמונה בלב בדעת והרגשה, וזאת על ידי תורה ומצוות, שהן 'אבריו' של הקדוש ברוך הוא עצמו. באופן כללי, זה נעשה בשלושה ממדים: תורה – 'קריאה בשמו' של הקדוש ברוך הוא; גמילות חסדים – המשכת סובב כל עלמין להחיות רוח שפלים; ועבודה – היכללות הקרבנות באש שלמעלה, והגדלת מדורת אש האהבה בתפילה.
- "אתה הראת לדעת" – זו הידיעה וההרגשה בממלא כל עלמין; "וידעת היום" – זו הידיעה וההרגשה בסובב כל עלמין.
