בחיים החומריים כולם רוצים להתקדם, אך ברוחניות מרבים להסתפק באותו המקום. יש לכל אחד "טבלת ימי מפגש עם הקב"ה" ולא רואים צורך להוסיף. אצל אבותינו זה היה אחרת – התורה מתחילה ב"לך לך" ומסתיימת ב"וילך משה", ללמד שאפילו ביום מותו משה לא הפסיק להתקדם.
ההלכה של בגדי הלבן מלמדת זאת: הכהן גונז את הבגדים אחרי השימוש כי "הבגדים קטנים עליו" – הוא התקדם, גדל, למד. כל עוד יש ימים – יש משימה חדשה. הקב"ה נותן לנו כל יום כי יש עוד משהו שלא נעשה אתמול. הצמיחה היא לא מותרות אלא חובה. והדרך: החלטה טובה קטנה שתהיה קבועה.
מהלך הדרשה:
א. עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.
ב. בגדי הלבן – גניזה אחרי השימוש.
ג. למה לא לשמור לשנה הבאה? בזבוז!
ד. התשובה: "הבגדים קטנים עליך".
ה. תופעה מוזרה: צמיחה בחומר, קיפאון ברוחניות.
ו. התורה: "לך לך" ו"וילך משה".
ז. סיפור אברהם בורנשטיין (האבני נזר) והרבי מקוצק.
ח. כל יום הוא משימה חדשה.
