דור השפע והריבוי בו התברכנו, ברוך השם, לא מותיר אותנו חסרי דאגות. נכון, כמעט לכולם יש לחם לאכול ובגד ללבוש, אבל גם מינוס בבנק שאף פעם לא נסגר. התחושה היא שאנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו; עובדים ועובדים עד כלות הנשמה, בקרוסלה איומה ללא הפוגה, לעתים גם על חשבון המשפחה, עבודת השם, הדברים החשובים באמת בחיים. האם ייתכן שהשעבוד שלנו לעבודה הוא ביטוי לבעיה פנימית שאנחנו מבקשים להדחיק ולהכחיש? מניין נובע המרדף הבלתי-נגמר, המטורף וחסר הפרופורציות שלנו אחרי הכסף, אחרי עוד שקל ועוד אחד? האם יש דרך להיחלץ מהאוקיינוס הזה, שנדמה שאין לו סוף?
סוגיית טרדות הפרנסה וההתמודדות אתן נדונה בהרחבה בכל דורות החסידות. הרבי המהר"ש כתב 'המשך' שלם וארוך, "מים רבים" שמו, שפרקיו הראשונים – אותם נלמד – עוסקים בנושא הזה, בבעיות החיים והקיום היומיומית של שיטפונות הפרנסה.
תוכן המאמר:
- טרדות הפרנסה והמחשבות בענייני העולם הזה נמשלו ל"מים רבים" – כי הן טורדות את מנוחת האדם, מציפות אותו בדאגות וספקות, ומטלטלות אותו בסערה.
- יהודי מאמין מסתפק במה שיש לו, ואז הקדוש ברוך הוא נותן ברווח ובשפע. אך מי שדעתו קצרה ואינו מבין את זה, מרגיש שצרכיו מרובים, ובשאיפתו להשיג מותרות הוא מסכן את עצמו ומביא על עצמו רעה.
- המניע לרדיפה אחר מותרות הוא הגאווה, גסות הרוח. התוצאות של הגאווה עלולות להיות הפסדים, מחלות ונזקים.
- אחרי הכול, גם "מים רבים" לא יכולים "לכבות את האהבה", האהבה המסותרת לקדוש ברוך הוא שיש לכל יהודי, ובכוחו של כל אחד לעורר את האהבה ולהיות תאב לדבקות באלוקות, וממילא ייעלמו הרצונות הזרים והתאוות החומרניות.
