לכאורה, החלטתו של אברהם הייתה תמוהה: הוא שולח את אליעזר למשימה כמעט בלתי אפשרית – להביא אישה מארם נהריים הרחוקה, לשכנע אותה לעזוב את משפחתה ולהתחתן עם אדם שלא פגשה מעולם. מדוע? הרי היו מספיק בנות בארץ כנען, ואפילו בתו של אליעזר עצמו הייתה מועמדת ראויה.
יתרה מזו, אם הסיבה הייתה להימנע מנישואין עם עובדי אלילים, הרי גם בחרן עבדו אלילים. התורה מספרת שאליעזר נאלץ להמתין בחוץ עד שלבן פינה את הבית מצלמים. כפי ששואל האברבנאל: "למה ציווה אברהם שלא ייקח אישה מבנות הכנעני? ואם מפני שהיו עובדי עבודה זרה, גם בעבר הנהר היו כן!"
התשובה טמונה בהבנה עמוקה של אברהם לגבי מה שבאמת חשוב בבחירת בן זוג. הכלי יקר מסביר: "טבע האבות נמשך גם לבנים – אך זה דווקא באותן עבירות הבאות מפאת החומר". כלומר, תכונות אופי עוברות בתורשה, אבל אמונות ודעות לא.
בנות כנען, למרות שחיו בסביבת אברהם, היו בעלות מידות רעות: אגואיזם וחוסר אמפתיה. זה היה טבוע בגנים שלהן, כפי שראינו אצל חם, אבי כנען, שלא גילה אמפתיה לאביו נח במצבו הקשה. לעומתן, בנות ארם, למרות אמונותיהן השגויות, היו בעלות לב טוב ומידות טובות.
אברהם ידע זאת מניסיונו האישי: הוא עצמו גדל כבן לתרח, סוחר פסלים, אך הצליח להתעלות ולהיות "אב המאמינים". הוא הבין שאפשר לשנות דעות ואמונות, אבל קשה הרבה יותר לשנות תכונות אופי בסיסיות.
לכן גם סירב אברהם להצעת השידוך של בת אליעזר, למרות שאליעזר היה "דולה ומשקה מתורת רבו". כי אליעזר, למרות מעלותיו האישיות, היה מזרע כנען, והאופי המשפחתי היה חשוב יותר מהמעמד הרוחני האישי.
הלקח לימינו ברור:
- בבחירת בן זוג, תכונות האופי חשובות יותר מהשקפות ודעות.
- יש לבדוק את המידות של המשפחה, לא רק של המועמד עצמו.
- אמפתיה ונדיבות לב הן תכונות חשובות יותר מהישגים חיצוניים.
ואכן, כשאליעזר בוחן את רבקה, הוא לא בודק את השקפת עולמה או את כישוריה, אלא את מידת החסד שלה – האם תתנדב להשקות את הגמלים למרות שזו בקשה כמעט בלתי סבירה.
